נינט מסתפרת
אנחנו יודעים שהתגעגעתם (תודו!). גם אנחנו התגעגענו, אבל לאף אחד לא היה לב להודות, או תחת לשבת ולכתוב.
כן, קיבלנו את התגובות החמות ברחוב, שמענו את הקריאות הנואשות, לעוד טקסטים מפי גברת לטם, ראינו אתכן נזרקות על גלגלי המכונית בתחינה נואשת: "ניב, תעשה עלי פלאש!".
אז באנו, לא היה קל (לטם בקושי מצליחה להדוף את עדת הגברים שנשרכת אחריה אחרי שהצטרפה לפייסבוק. קשים חיי הכוסית).
(עכשיו לתכל'ס) לטם היתה ראשונה והיא מבקשת לתת את הקרדיט לספר עופר בן חגי מרמת גן. אתם לא יודעים את זה, אבל ללטם יש שם שני, כמו לאמריקאים האלה (החלטתי להוציא אותה מהארון). לא מספיק שההורים שלה לא יכלו לקרא לה סתם רותם, או אורטל, הם דפקו לה שם כמו לטם (עם חולם חסר) ועוד הוסיפו לה שם שני. עכשיו לא תגידו שהוסיפו לה שם כמו טוהר או שִיוַוה, נתנו לה שם שמסגיר את השורשים הצפון אפריקאים שלה- נינט.
מה לא אמרו עליה, שהיא דומה לוינונה ריידר (קטע של עורכות מדורי רכילות), לפנלופה קרוז (הדמיון פשוט מזעזע), שהיא החליטה לצאת מהארון, שהיא נוקטת בצעדי התחרפנות נוסח ספירס. העיקר שתלתלים כבר אין לה. זו לא נינט, זו לטם, לטם נינט. נינט (טייב!) קיבלה מיליון וחצי שקלים בשביל התגלחת הלא מאד נוצצת שלה, לטם, לא רק שלא קיבלה על זה כסף, היא גם השאירה אצל הספר שלה 150 שקל שהיו שווים כל גרוש. נינט, בתור יקירת המדור מקבלת מאיתנו ח"ח על הזקן של יודה (איזה חתיך, גם אני רוצֶה) (ניבי, יהיה לך מה זה יפה זקן).
למען הפירגון והשם הטוב יאמר שאת מליון וחצי השקלים לא קיבלה נינט רק על זה שישבה על כסא בזמן שגילחו לה את הראש. חלק נכבד מהסכום שולם לגברת טייב עבור הפרסומת החדשה של פלאפון, לה היא תורמת את כשרונה (ואת יופייה, לטם, את יופייה)
ההימור שלנו הוא שתוך חודש מקסימום כל בנות ישראל החסודות עוברות לשיער קצר, שלא לומר קרחת, שלא תבייש את בנות המינרווה, שלא לומר, את נטלי פורטמן בימיי הונדטה (היי היי, אל תשכחי להזכיר את דמי מור שעושה ילדים עם איזה ילד קטן ממנה ב-14 שנה) (ניבי, כולם יודעים שיש לך קטע עם נשים מבוגרות)
אופנה חדשה? רק ימים יגידו.
כל מה שאנחנו רצינו להגיד זה שלטם נינט היתה קודם ושאייקוני אופנה לא מתחלפים, הם רק מתים.
צילום ותודה לאלירן אביטל
מונולוגים מהרג'ינה
ברמקולים הגדולים משמיעים אואזיס. לא להאמין, אבל הקהל בהופעה של ר'גינה ספקטור מזמזם עם האחים גלאגר בהתרגשות. לבמה עולה אחד במקטורן בהיר, שמתגלה מאוחר יותר כעיתונאי נמרוד קמר, ומציע לנו לשמוע את הערך על ר'גינה מויקיפדיה. עוד חמש דקות היא תעלה. בינתיים, נתנחם ברמיקס גרוע לשיר של kings of convenience.
צילום: עינת ויינבוים
כמה דקות אחר כך, בתרועה ובצלצולים עולה לבמה הגברת הנחמדה ספקטור, בשמלת בד שחורה ומחרוזת פנינים מזוייפות. לוק של פליטת ברית המועצות, אני לוחשת לעינת, שמהנהנת. היא פותחת בשיר קצר, נטולת ליווי אינסטרומנטאלי, יש לה יכולות ווקאליות של זמרת קברט. אחרי הצהרות התרגשות וניסיון לומר 'תודה רבה' בעברית, היא פורשת אל הפסנתר. אין ספק, לבחורה יש כריזמה, שכן הקהל שותק ומחכה למוצא פיה. היא שרה קצת מ- 11:11, הדיסק הראשון, וקצת מ- songs. האופן שבו היא שולטת במנעד הקול שלה, מדהים. היא חוזרת לגיטרה, שרה את השיר האהוב עליי you remember that time when I only smoke Marlboro… אני מתייאשת והולכת לשבת בצד, הרי אני אראה את אותו דבר, כלום. אסור לתת לאנשים מעל גובה 1.95 לעמוד בהופעות, אומרת עינת. וזה נכון, כי לא רק שהבחור הגבוה הזה מסתיר, הוא גם ממזמז את החברה שלו כאילו אין מחר, או לפחות בית וחדר.
אחרי עשרה שירים, ולא מספיק מ- soviet kitsch, לטעמי, היא יורדת מהבמה, להדרן. חוזרת, מתיישבת על הפסנתר, שרה את they made a statue of us. ויורדת, וחוזרת, ושרה עוד שיר. לא נעים לומר, אבל למרות האהבה הגדולה שאני רוחשת לגברת ספקטור, לא נהניתי. זה לא מקום להופעות עמידה. ההופעה של קרן אן, בבארבי, באוגוסט, הייתה מעולה ולא רק בגלל קרן אן- זה פשוט שהיו כיסאות. מהרגע שעלה לבמה הלבנבן עם האפרו, דמיינתי את ההמבורגר שאני הולכת לתקוע אחר כך ב'אגאדיר', חשבתי על זרימת דם לרגליים, על שירותים, רק לא על ההופעה.
מאכזב? לא נכחיש. אבל זה לא בגלל ההופעה, זו האווירה הקלוקלת, הבוצ'ית שמזמזה לעינת את התחת, והעובדה שבקבוק בריזר עולה 24 שקלים. לסיום הערב, נהיה לנו פנצ'ר בגלגל.
סקס מוכר יותר
את בחורה ואת בת שלושים, פחות או יותר. הכרת מישהו, הוא מפגין אינטיליגנציה רגשית, הוא אוחז במשרה נחשקת, יש לו עיניים לטבוע בהן ואפילו לא גרושה אחת לשלם לה מזונות. הדבר האחרון שמותר לך להראות לו זה שאת חושבת על חתונה. במקרה שאת חושבת על זה. את בחורה ואת בקושי בת עשרים, אולי מעט יותר. הכרת מישהו, הוא מפגין אינטליגנציה רגשית, הוא יודע מה הוא רוצה ללמוד, יש לו כתפיים הורסות והוא אחרי הטיול במזרח. הדבר האחרון שמותר לך להראות לו זה שאת רוצה יחסים. אה, אמרתי יחסים? התכוונתי זיונים. כי זה כל מה שתקבלי. בגיל תשע עשרה, עם תובנות שאני יכולה להזין את עצמי בהן לפחות עד שייפוג המנוי בקופידון, אני שוטחת את המניפסט החדש שלי. בעיקר, בפני עצמי. שלא יחשוב שאת מחכה לו, תוציאי מהלקסיקון את המילה 'להתגעגע', אם זה נשמע כמו ברווז ועושה כמו ברווז, זה כנראה גע-גע. חופש מיני בתחת שלו. אה כן, שלך. שכבתם בפגישה הראשונה? יופי, את יכולה לזרוק את הטלפון שלו לפח יחד עם האריזה של הקונדום, כי זה המקום שלו. דיברתם על ציפיות, שאיפות, תוכניות לעתיד? את קוראת לזה תיאום ציפיות, הוא קורא לזה משחק מקדים. אם פגשת עוד אחד מאלה שיוצאים לפי החוקים, לא לאכול בפגישה הראשונה, לא לישון יחד אחר כך, יהיה לך יותר קל, כי הכל ידוע מראש. כולל האופן שבו הוא יוריד לך את החולצה ויזרוק אותה על החתול, כולל הדרך שבה הוא יסנן אותך ויענה לך לסמסים בהברה אחת. פגשת אחד כזה שאומר לך שהוא לא הולך לפי החוקים? זה רק כי הוא עוד לא מספיק ממורמר, הוא עדיין לא בעסק הזה של 'יציאות' לפחות שלוש שנים.
הם כולם יגידו לך שהם לא בנויים ליחסים, שאל תתאהבי בהם, את רק תעשי תלותית. הם יגידו לך שהם נפרדים מבחורות לפני שהן נפרדות מהם, שהם אוהבים את העצמאות שלהם ושהם רק עכשיו יצאו מקשר. אמרתי עכשיו? התכוונתי לפני שנתיים. הם עדיין בשלב שהם רוצים להכיר אותך. ואם אפשר אז גם את החברה שלך ואת אחותך. הוא אומר לך שהתחת שלך מדהים, כמו של ג'נה ג'יימסון, שהחזה שלך ראוי לפוסטר שלוש מטר על ההלכה ושהעיניים שלך מרגשות. אבל את, את לא קונה את זה. את אוכלת את תרבות הפופ לארוחת בוקר, ובגלל זה את יודעת למצוץ כמו שחקנית פורנו ולא ללבוש חזייה תחת החולצה הלבנה. אבל כשאתם מדברים על פוליטיקה, את תומכת בימין אפילו שהצבעת למרצ. את הולכת ללמוד מגדר ואת יכולה לדקלם מתוך שינה גישות פמיניסטיות, אבל כשאתם מתווכחים את שותקת, כי אבא שלך אמר שאסור לך לנצח גבר בויכוח. את מכינה לו אורז אחד אחד כמו שהוא אוהב, כי הדרך לליבו, אמרתי לב? התכוונתי תחתונים, עוברת דרך הקיבה. את שולחת לו הודעות מפלרטטות שמספרות לו איך את רוצה את זה וכמה. הוא שואל מה את לובשת, ואת עונה שכלום, בזמן שאת מוציאה מהתחת את התחתונים ולובשת עוד טרנינג על הסוודר.
אבל את לא קונה כלום ממה שהם מנסים למכור לך. כי מטרוסקסואלים תפגשי רק במסיבות של שירזי או בחוג ללימודי נשים. מאצ'ואים עושים לך את זה, אבל את שונאת שהם גומרים לך את הקרם לחות. בגלל זה, קצת לפני גיל עשרים, את מבינה שכולם קורצו מאותו חומר וקוראים לזה כרומוזום-Y. ובגלל זה, אחות שלי, אני לא קונה מהם כלום, ולי, זה עולה יותר.
צחקתי כשאמרתי את זה
אבל למה לנו?
כי לשנינו יש מה להגיד. את כל הזמן אומרת שאת רוצה לכתוב רכילות, שאת רוצה לכתוב אופנה, שאת רוצה לכתוב, נקודה. אז הנה, קניתי לך דומיין. לא קנית לי, קנית לנו.
בסדר, אז קניתי לנו, מה את רוצה להגיד בזה?
מה אתה רוצה להגיד בזה? מה אתה רוצה לכתוב בבלוג הזה?!
היא מכווצת את העיניים לכדי חריצים כדי להדגיש את העובדה שהיא חושבת כרגע, הוא נשען אחורה, מלטף את הבטן ואומר, נו, אז מה, מה את אומרת? אתה לא רואה שאני חושבת?! תחשוב גם אתה! אני חושב, חושב, אני פשוט לא מתאמץ לעשות פרצופים.
אז על מה נכתוב?
נו תסתכלי בתגיות תראי על מה נכתוב.
-
-
- 3 אונליין (מתעדכן אחת לכמה דקות)
-
-
ביקרו לאחרונה