נינט מסתפרת
אנחנו יודעים שהתגעגעתם (תודו!). גם אנחנו התגעגענו, אבל לאף אחד לא היה לב להודות, או תחת לשבת ולכתוב.
כן, קיבלנו את התגובות החמות ברחוב, שמענו את הקריאות הנואשות, לעוד טקסטים מפי גברת לטם, ראינו אתכן נזרקות על גלגלי המכונית בתחינה נואשת: "ניב, תעשה עלי פלאש!".
אז באנו, לא היה קל (לטם בקושי מצליחה להדוף את עדת הגברים שנשרכת אחריה אחרי שהצטרפה לפייסבוק. קשים חיי הכוסית).
(עכשיו לתכל'ס) לטם היתה ראשונה והיא מבקשת לתת את הקרדיט לספר עופר בן חגי מרמת גן. אתם לא יודעים את זה, אבל ללטם יש שם שני, כמו לאמריקאים האלה (החלטתי להוציא אותה מהארון). לא מספיק שההורים שלה לא יכלו לקרא לה סתם רותם, או אורטל, הם דפקו לה שם כמו לטם (עם חולם חסר) ועוד הוסיפו לה שם שני. עכשיו לא תגידו שהוסיפו לה שם כמו טוהר או שִיוַוה, נתנו לה שם שמסגיר את השורשים הצפון אפריקאים שלה- נינט.

מה לא אמרו עליה, שהיא דומה לוינונה ריידר (קטע של עורכות מדורי רכילות), לפנלופה קרוז (הדמיון פשוט מזעזע), שהיא החליטה לצאת מהארון, שהיא נוקטת בצעדי התחרפנות נוסח ספירס. העיקר שתלתלים כבר אין לה. זו לא נינט, זו לטם, לטם נינט. נינט (טייב!) קיבלה מיליון וחצי שקלים בשביל התגלחת הלא מאד נוצצת שלה, לטם, לא רק שלא קיבלה על זה כסף, היא גם השאירה אצל הספר שלה 150 שקל שהיו שווים כל גרוש. נינט, בתור יקירת המדור מקבלת מאיתנו ח"ח על הזקן של יודה (איזה חתיך, גם אני רוצֶה) (ניבי, יהיה לך מה זה יפה זקן).
למען הפירגון והשם הטוב יאמר שאת מליון וחצי השקלים לא קיבלה נינט רק על זה שישבה על כסא בזמן שגילחו לה את הראש. חלק נכבד מהסכום שולם לגברת טייב עבור הפרסומת החדשה של פלאפון, לה היא תורמת את כשרונה (ואת יופייה, לטם, את יופייה)

ההימור שלנו הוא שתוך חודש מקסימום כל בנות ישראל החסודות עוברות לשיער קצר, שלא לומר קרחת, שלא תבייש את בנות המינרווה, שלא לומר, את נטלי פורטמן בימיי הונדטה (היי היי, אל תשכחי להזכיר את דמי מור שעושה ילדים עם איזה ילד קטן ממנה ב-14 שנה) (ניבי, כולם יודעים שיש לך קטע עם נשים מבוגרות)
אופנה חדשה? רק ימים יגידו.
כל מה שאנחנו רצינו להגיד זה שלטם נינט היתה קודם ושאייקוני אופנה לא מתחלפים, הם רק מתים.

צילום ותודה לאלירן אביטל
Fרגי.לי.שס
שלא בטובתי נקלעתי לאפטר פארטי של הבלק אייד פיז אחרי שההומי שלי חגי התקשר אלי כולו זיעה ואמר לי ניב (אמרתי לו: מה?), אתה חייב לבוא לאפטר פארטי של ג'ף פולבר וזה, הבלק אייד פיז יהיו…
אמרתי "טוב נו, נלך", הרכבתי את המצלמה על הכתף ולקחתי את הכרכרה של אמא לעיר הבירה.
נורא שמחתי לחכות שם בכניסה ולראות אנשים שאני מכיר (בנונשלנטיות קראתי להם חברים- שזה קונספט חדש אצלי, לקרוא להרבה אנשים חברים), כולם שם "חברים" של ג'ף פולבר בפייסבוק (אני חבר, אבל לא באמת עדיין. כל השאר לעומת זאת חברים שלו על באמת!!!1), אז יצאה לי קריאה (כזו שאם זה היה בלוג זה היה עם מחיקה: כל מי שבפייסבוק שירים יד). היה מגניב, בחורות הרגישו שהן און דה בלוק.
הנה דוגמה לבחורות שמרגישות און דה בלוק:
מה שהיה ספק מצחיק ספק עצוב היו הילדים שהתלבשו כאילו הם שחקני פוטבול עם כובעי בייסבול ושעונים ענקיים ושרשראות זהב מפגרות כאילו הם לא פחות מהניגרים מהבלוק (ההוא של ג'יי לו). מה שהיה עוד יותר מביך, זה שהיה שם איזה ילדון בן 18, נייטיב אמריקן (סתם מולאטי, שלא תחשבו אותו אינדיאני בטעות) שדיבר לפרגי כאילו היא איזה אגדת פורנו (יש שיאמרו שהיא כן) ובעודו מראפרפ לה בקולו הזמירי כמה היא Fine וכמה הגוף שלה del.icio.us וכמה הוא היה רוצה שהיא תהיה שלו (הוא בטח דמיין שהוא קונה איזה S.U.V) חשבתי לעצמי שבטח נורא מביך לה שמתייחסים אליה ככה למרות כל ההופעה שלה רק מגבירה את ההתייחסות אליה ככזו. בואו תראו את הצ'ונג הקטן מפגין את גודל הז– שלו:
אבל היה כיף. היה כיף כי אהבתי את האנשים שם ואהבתי להכיר חדשים, ועשיתי את הדבר ששם אותי ב- zone כל פעם מחדש ועושה לי טוב… לצלם. אחרי המסיבה אמרו לי שגם נראיתי ב- זון ושכולם הסתכלו עלי (לא ראיתי, אין לי מושג). כשאני מצלם אני לא ממש רואה אף אחד ואף מבטים אלא אם כן לוקחים את תשומת ליבי בכח.
אני רואה רק צורות, משחקים של צבע וקומפוזיציות. זה לוקח את כולי. אושר צרוף.
אם אתם חובבי ארסטד דיוולופמנט, אז גם הם היו:
ולבסוף, מבטיח שמעכשיו הוידאוז שלי יהיו ברמה קצת יותר גבוהה, מסתבר שהפלאפון שלי יכול להתכוונן לרמה יותר גבוהה, אבל בינתיים בואו תראו קצת את פרגילישס:
חג שמח, שנה טובה, אל תסבלו עם המשפחה שלכם יותר מדי. תזכרו- זה רק אוכל.
be good!
