לשפוך.

אתמול יצאתי לסקר את מסיבת העיתונאים של א' ברחוב ליאונרדו דה וינצ'י בתל אביב. בלב מה שבעיצובו המקורי חדר אוכל הונח שולחן קטן, שולחן פרטי אפשר לומר, עליו הונחו מיקרופונים של כל כלי השידור וכסא.
כל שאר השולחנות הוזזו אל האחור, בעוד שלוש שורות של כסאות הונחו אל מול השולחן ומאחוריהן עמדו מצלמות הטלויזיה. איני יודע מה ניבט אתמול מן המסך, לא ראיתי טלויזיה כל היום, אבל פריים פתוח מהצד, או מהגב של המתלוננת א' הכיל בחובו את כל מה שסימל בעיני האירוע, סיפור פשוט, בין שאר פרטי האישומים, אונס של אישה, אולי אונס של יותר מאישה אחת, טיוח כוחני, מגובה בדרקוניות משפטית בדרגות חומרה של סאדו מאזוכיזם ממש מצד הנבצר ואנשיו, שלא לומר אשכיו, ובגיבוי הזוי ממש של הלא מנחם- מזוז. מהצד השני- העם בישראל, אותו סימלו העיתונאים שנכחו במקום, שכתבנית נוף מולדתם ישבנו בשקט בשקט, נזהרנו מהלרעיש, זחלנו על הריצפה כדי לא להתהלך אל מול המצלמות, כדי לא לפגוע בחוויה של אף צופה כלשהו, בלי זמזום, בלי ליחשוש- כולם ישבו או עמדו והסתכלו, הקשיבו לסיפור שסיפרה א'- זה הרגיש כמו אירוע מכונן. לא יודע מה הוא כונן, אבל הוא כונן.
כבוד היה נוכח שם בחדר.
היתה זו מסיבת עיתונאים יוצאת דופן.
היא היתה יוצאת דופן דווקא בגלל שרובה לא היתה קלאסית בהתנהגותה. הנה ישבה אישה, וסיפרה כיצד נהג בה מי שהמאה עשרים הכתירו בתור הראש לשועלים. לא היו שם מאניירות. שום מאניירות. היא סיפרה את סיפורה, הביעה את דעתה, דרכה במקומות שהכי כואבים לנו כעם ועשתה את זה במקומנו ובשבילנו. אם עד עכשיו במשך חודשים ארוכים שמענו את בדיות עורכי דין הנבלה, עכשיו שמענו את הסיפור מפי הסנה, איך זה מרגיש שאש אוכלת אותו- והיא לא אוכלה. היא אמרה את זה יפה: "אתם תשמעו את האמת, כי אני המקור הראשון, לי זה קרה… זה יהיה כך גם עוד חמישים שנה, כמו ששואלים ניצולי שואה מה עבר עליהם… אתם תשמעו את האמת, כמו שלבן זה לבן ושחור זה שחור ואין עוררין על זה". הנה ישבה שם אישה, ואף אחד בעולם לא יוכל לשכנע אותי שמה שאמרה לא קרה ואו שהיא משקרת.
בימים בהם אין מלך בישראל ואיש כישר בעיניו יעשה הפתיעה אותי ולא הפתיעה אותי האמירה של א' שעל נאנסות ללכת לפסיכולוג או לחברות שלהן ולא ללכת להתלונן במשטרה. הפתיעה אותי אולי כי אני מאמין במערכת אכיפת החוק ואולי כי אני גבר (במובן המגדרי של המילה), ולא הפתיעה אותי כי הנה אדם שהלכה למעשה דפקו אותו מכל הכיוונים ועל מי אני בא לעבוד פה ואולי כדאי שאתעורר מהבועה שאני חי בה. אבל בימים בהם אין מלך בישראל ואיש כישר בעיניו יעשה אני חושב שעל נשים שעברו תקיפה מינית לחשוף את הסיפור שלהן, לעמוד מול המצלמות, בין מאחורי פיקסלים ובין בלי, ולשפוך, לשפוך אור, ככה, בצורה בלתי אמצעית, מהבטן, מול כולם, ואני יודע שזה קשה וההשלכות יכולות להיות מפחידות ממש, אבל אתמול לימדה אותנו א' שיעור חשוב שלא יכולנו ללמוד אחרת- כל עוד נמשיך לקבל את המידע שלנו מסוכנים של בעלי ממון, יגיע המידע שלנו עם חומרים משמרים של טעם וריח ולא נוכל לשפוט בעצמינו מה דעתנו על הנושא, הם יחליטו מה נדע ומה לא נדע. יותר מכך, אם יש משהו שאפשר ללמוד ממסיבת העיתונאים של אתמול, זה שחבל שא' לא עשתה אותה לפני חודשים רבים. חבל שקולן של הנפגעות האחרות לא נשמע גם כן, קולן שהוא החזק מכל הפרשנים, הכתבים, עורכי הדין והאחים של…
צריך לברר שוב, בינינו לבין עצמינו, למה קולן של הנפגעות מושתק, למה פרצופן של הנאנסות נמחק, את מי זה משרת בכלל ולשקול בכובד ראש לוותר על "פריביליגיית" ההסתרה הזו. אמנם ככה זכה אדם בבחירות לא מזמן, בשקט בשקט, אבל מה שנכון לפוליטיקה לא בהכרח טוב לניקיון הכפיים שאנחנו רוצים בארצינו, לַאדם לְאדם חבר שאנחנו כל כך מייחלים לו. אולי הגיע הזמן לנטוש את מלאכת הפיקסל ולעמוד בגב זקוף ויציב מול התוקפים, עם כל ההשלכות, כי אנחנו רוצים שמים ישטפו אותנו ובשביל מים צריך ללכת לקבל מקלחת.
אוהבים אותך שמעון
כאן, במטה ניב- לטם, תומכים בפרס, עוד מאז הסיבוב הראשון.
במעבר חד,
אתמול, בשעה שצפיתי בתוצאות הסקרים בערוץ 1, לקראת סיום הפריימריז של העבודה, הופיע קמיל פוקס על המסך ואמר בקולו השרמנטי ומבטאו הרומני "אני חושב, אההה, שברק ייקח את הבחירות. פה, בסיבוב השני, זה ממש הימור בטוח". כאן, במטה נ"ל, אנחנו קוראים לו קמיל בלו.
איפה מינה צמח, חשבתי לעצמי, ודאי מחלימה מהניתוח באוזניים.
אבל האמת היא שאנחנו לגמרי מחבבים פה את הסוקר הלאומי, הוא מינה צמח עם צ'ארם ועצמות לחיים.
ואני רק רוצה להגיד לכם שהמצב הפוליטי, למרות האופטימיות ורוחות הלוזריות שפסקו לנשב, נראה רע. ביבי מול ברק? נו באמת, אני יורדת מהארץ. טוב, לא יורדת, אבל שוב, איזה פתק אני אמורה לשים במעטפה בבחירות הבאות? מהפח אל הפחת.
השעה 14:29 ועל המסך בערוץ 2 מדברים אחד עם השני ילדיו של פרס, שכבר מזמן לא ילדים. אנחנו, פה במטה נ"ל, משתתפים בשמחתם וחושבים שהחיוך של גברת ולדן, בתו של פרס, בכיף יכול להתחרות בחיוכים של הפרסומת ליופלה. אישה נאה, הגברת.
חמש נקודות על …
הידוע מראש הישראלי
מצחיק.
כבר אומרים לנו איך יגיב ראש הממשלה לפרסום הדו"ח, כבר מראיינים יועצים אסטרטגיים על מה כדאי לו לעשות ומה הם היו מייעצים לו, כבר שומעים בתקשורת את עורכי הדין של עמיר פרץ שאומרים שהוא עשה את מלאכתו נאמנה וכבר שומעים את הביקורת של אנשי האופוזיציה נוגחים בראש הממשלה על זה שהוא מכין תיק מסרים עם ציטוטים מפי ראשי האופזיציה כנגדם לרגע שאחרי פירסום הדו"ח.
עצוב.
אה כן, ואז יש תכנית להרים הפגנת המונים בככר רבין ביום חמישי הקרוב שתאגד את הכתומים מישע עם הירוקים ממרצ, את האדומים מהסטודנטים ואת הכחולים מהמשטרה. ואתם יודעים, זה מעניין- כי המון אנשים איבדו את האמונה שלהם ביכולתם להשפיע, כי גם ככה הפוליטיקאים משתינים עליהם, אז מה הטעם בהפגנות, הם שואלים. אז לא יהיו הרבה אנשים בככר, אז אנשים יבינו שגם אחרים איבדו את התקווה (בת שנות אלפיים) ושאין סיכוי ולא יפגינו ולא יצביעו, ואמר נכון אברי גלעד היום ברדיו: נקעה נפשנו מראש הממשלה, אבל גם נקעה נפשנו מזה שיחליף אותו עוד לפני שהחליף אותו… מעגל זדוני זה זין.
אז בשביל מה מחכים?
עמי.
אמר עמי איילון שלא כדאי להחליף את אולמרט, וזה כי ביבי יבוא במקומו. אמנם לא שמעתי אותו אומר את זה, אבל שמעתי אחרים שאמרו שהוא אמר. שמעתי נכון? כי אם כן, מה הטעם לתמוך בעמי?
אמנם, דברי טעם הוא אומר, ואני עוקב אחריו מאז פורסם הראיון הראשון איתו במגזין זכרונו לברכה בו מצאתי את עצמי עובד פעם, בראיון עם דן שילון. "אני רוצה להיות ראש ממשלה", היתה הכותרת שם. כותרת.
אז דברי טעם?
ואם תיבחר בפריימריז, מר איילון, ותלך לבחירות נגד אולמרט וביבי, מה אתה חושב שסיכוייך? ואם תיקח את הפריימריז, תוציא או לא תוציא את העבודה מהממשלה?
מה קרה, אסור לשאול שאלות?
לו אני במקום פרץ.
אני מתפטר. ולא בגלל שיש לי אינטגריטי, כי את האינטגריטי שלי כבר השתקתי איפשהו בין מפקדים, בין ועדים ובין יועצים מדיניים. לא, אני לא מתפטר בגלל אינטגריטי.
אני מתפטר כי זו דרך טובה להפיל את אהוד. אולמרט, לא ברק.
כדי ללכת לבחירות, כי זה הדבר האחרון שמצפים ממנו.
הדרך הגיונית. זה התחיל בתת אלוף, עלה לאלוף, עלה לרב אלוף ויכול להגיע לרב רב אלוף. יש רק עוד אלוף אחד שחסר שם, זה הרב רב רב אלוף, א.א.
ומה עם א.ב, אהוד ברק? הוא התפטר מהכנסת להזכירכם אחרי שכשל בבחירות. הוא מכיר את המשחק.
ע.פ יוכל להספין את זה כעניין של אינטגריטי, של מחשבה שניה. הציבור מוכן לקבל הודאה של מנהיג בטעות, זה מתקבל אצלו טוב. הוכיח את זה עמי איילון כשאמר על דברים מסוימים שטעה. זה עובד. וזה עובד כי זה אנושי. זו הסיבה אגב, שבחרו בעמיר פרץ מלכתחילה, כי הוא אנושי. אולי זה יעזור לו שוב.
בברכת נחכה ונראה.
נ.ב- תביאו את עצמכם להפגנה ביום חמישי, לא כי זה על להוריד את א.א, אלא כי אתם רוצים להיות שייכים למחנה שלא מוותר ואתם רוצים להיות שייכים ושיהיה לכם עם שלא מוותר. זה לא על הטווח הקצר- זה על הטווח הארוך, תזכירו, יש לכם עוד הרבה זמן לחיות.
גובה הרצפה
הטלפון שהעיר אותי בבוקר בישר שעלי ללכת לצלם את השוטרים שהכו נער פלשתינאי במחלקה לחקירות שוטרים בתל אביב.
למחלקה הגיע אחד השוטרים יחד עם חברתו, השאיר אותה בחוץ ונכנס. לשאלתי אם היא רוצה להתראיין השיבה בשלילה אך במחשבה שניה שאלה אותי אם אני רוצה לסוע יחד איתם בג'יפ, לראות איך הם חוטפים אבנים. "יתנו לך אפוד קרמי, יהיה מגניב", הוסיפה.
באותו רגע רציתי לשאול אותה אם זה מצדיק את האגרופים והסתירות שחטף הנער ושתועדו במצלמה.
אבל ויתרתי. הרי להתחיל להתווכח עם בחורה שהחבר שלה נכנס לחקירה זה בטח לא רעיון טוב, ולא אני צריך ללמד אותה מוסר. הצטערתי בשבילה, בשבילי ובשביל העם הזה שזה מה שקורה לנו והתעלמתי ממנה בשאר הזמן שנותר לי שם.
