תעשו לט גו

יש לי חברה שאומרת שהיו לה 2 מליון גברים. אני מאמינה לה. היא הייתה הראשונה על סקס וסגריות. לא נשאר מזה כלום. היא גדלה וגדלה והיא מגהצת תחתונים, מפות ומגבות מטבח. למה?! כי היא דומה לאמא שלה שהיה לה גבר אחד אבל "מושקע". איך זה קשור? זה קשור.
החברה שלי יודעת מאיפה בדיוק היא באה והכל עכשיו באחריותה. אצלך זה הפוך. מה שרע קיבלת ממני מה שטוב למדת מאחרים. אז זהו שלא. קח אחריות קח פסיכולוג ולך תמצא לך חיים, זקן תינוק שכמוך.

לצפייה בוידאו

חמש עשרה ק"מ מראש פינה האוטו נתקע. שבק חיים. השעה 11:35 ואני שוקלת להתחיל לבכות אבל נראה לי שניב יתבאס אם אני אבחר לעשות את זה. בוא נתעל אנרגיות או שנריב. מה את רוצה לעשות חרחר הניב. לא יודעת, איפה שמת את המחשב? במושב האחורי, הוא מסנן בעודו מטלפן לכל מי שהוא מכיר שאולי יועיל בטובו להציע לנו חילוץ.

אנחנו תקועים אחרי עין כמונים וכמה ק"מ מקיבוץ לוטם. אני שוקלת לספר לניב שנראה לי שזה סימן מהקארמה שלי, תראה, קיבוץ לוטם, תקועים, זה האנרגיות הקוסמיות שלי מדברות אליי. אבל הוא במצב רגיש, הוא בדיוק צועק על הבחורה ממוקד השירות של הגרר "מה זאת אומרת יום שישי אז אין?!" אני לא שואלת כי אני לא רוצה לדעת. אפילו ווירלס אין פה, זהו, אני לא יוצאת מהעיר. איזה מין מקום זה, בלי ווירלס, אצלנו בחיפה אפילו בחוף הים יש ווירלס.

ניב מתפייט על נדיבות האנשים, תוהה לעצמו מי יקריב שעה לטובת טרמפ לשני בלוגרים מסכנים. ובלי הומור, עם הומור, אני באמת מתחילה לבכות. 11:47 אם הייתי בבית הייתי בעיצומה של כתבת השער של המוסך. ניב עדיין בטלפון, הגרר יגיע בשעתיים הקרובות, אנחנו עסוקים בספקולציות, זה המאוורר, זה הקרבורטור, זה המשהו הזה השחור שעושה רעש. לא יודעת, אפילו תיאוריה לא עשיתי. ניב בתפקיד הנהג, אני בתפקיד זאת שקמה בשש בבוקר לטגן שניצלים ומהתסכול, פעם ברבע שעה אני מציעה לניב סנדוויץ'.

אמא של ניב מתקשרת לשאול מה המצב. ניב עונה לה בטבעיות גמורה "תעקבי אחרי הסטטוס שלי בפייסבוק". מה נעשה עכשיו, שואל ניב. לא יודעת, רוצה להתמזמז? לפחות הוא צוחק. 12:35 הגרר מגיע. אנחנו תופסים טרמפ לצומת כדרים עם גבר מבוגר שצועק עלינו "מה זה ראש פינה, הנקבה של פין?" ניב דופק בי מבט של "אלוהים ישמור" והנהג שם דיסק של אריק איינשטיין "זה הרוח, זה הסתיו…" אני לא יודעת מה איתו, אבל חם לי כמו בחדר שרתים בעיצומו של אוגוסט 85.

עולים על אוטובוס 842. אנחנו אטרקציה, שני תיירים עם תיקים ללפטופ, צידנית והבעה של "יותר אנחנו לא יוצאים מהעיר". נכנסנו לראש פינה, זהו, נגמרה לי הסבלנות באופן מוחלט. המתחם של הכנס נמצא בעלייה, אני מפילה את התיקים על הרצפה, שיישרף העולם. יאללה לוטם, עוד כמה מטרים. עזוב אותי, אני משיבה וממשיכה עוד עשרים מטר, ואז… עוצר לידנו שאטל באדיבות מארגני הכנס. אנחנו מגיעים מתנשפים, ניב מקבל תג, אני לעומת זאת, בת זוג נטולת שם ולכן המקסימום שאני מקבלת זה צמיד כתום זהור.

14:10 אנחנו יושבים בדירה שאנחנו מתארחים בה. ממש ברחוב שבו מתקיים הכנס (מה איזה כנס? פסטיבל ראש פינה. בוא גוגל ושים אותי בעמוד הראשון, בוא מנוע חמוד). עד לפני 15 שעות עדיין לא ידענו איפה נישן אבל אם אתם מתעקשים, אנחנו ישנים בדירה של אחות של האקסית של האקס שלי. מצחיק, רק לי זה קורה.

14:14 ניב, אתה רוצה להישאר לדפוק שנ"צ? כן, לא זז, מינגלינג אחר כך.
אז זהו, שאם תראו בפסטיבל בחורה בשמלה שחורה עם מבט של יו-איזה-יום-הזוי, מקלידה במיני אסוס, זאת אני. תראו אם אתם יכולים לקמבן לי תג, אה?

מה, וידאו אחרי וידאו?
כן, את יודעת, אנחנו חזקים בגיוון.
ניב! אני דורשת שתפסיק עם הרמיזות…
מה יש לך?! לא יתחילו איתך? אוי, מסכנה
די נו, אתה עושה לי דווקא
נכון! אז אני מעלה וידאו אחרי וידאו

תשמעי, הקוראים שלנו מעצבנים אותי, הם לא מגיבים
אז מה, אתה רוצה להזמין אותם לאורגיה עם זוג נשוי בתמורה לתגובה?
אני לא מכיר זוגות נשואים שעושים אורגיות
נו, אתה צריך להסתובב איתי יותר…

לטם! נשבר לי, נמאס לי, די
זהו, אתה רוצה להפרד? שכל אחד ייצא לקריירת סולו?
את לא יכולה לבלג בלעדיי, מה את תופסת תחת?!

אז נעלה את הוידאו מיום שישי, שהלכנו לעשות גרילה?
כן, לא משנה מה אני אומרת, בסוף גם ככה אתה עושה מה שאתה רוצה.

הבטחנו וידאו בלוג אבל עד עכשיו קיבלתם רק בלוג בלי הוידאו. ולא, מה שהיה פה עד היום לא נחשב. מהיום- תסריטים, חברת הפקה, טלפרומטר לפנים!
אז קבלו הצצה ראשונה לפיילוט התכנית Let Go Late Night כי לטם כבר שנים מחכה לקבל הצעה להנחות תכנית לילה (והיא עוברת מסך) וניב, מתגעגע לא כל כך בסתר לעולם התקשורת ומחכה להצעות לצלם (לטם: הוא כמו דני קושמרו רק בלי שיער. מעין ערד ניר עם תעוזה).
הסרט הופק בסיוע חברת נוקיה העולמית. בגדים ואיפור: אוסף פרטי. התסרוקת בהשראת: שרה פיילין.
לאור אי אילו הסכמות עם חברת נוקיה העולמית, הנ"ל תסיר את חסותה מתוכניתנו בקרוב. לכן, אנו זקוקים למצלמת וידאו דיגיטלית כדי שנוכל להמשיך ולהביא לכם את לט גו, גירסת הלייט נייט.
הצפייה באחריותכם. אנחנו עושים גם חלטורות, חתונות בר מצוות ושידורי ניסיון.

היום בדה מרקר: בתקופה קשה ונטולת ודאות כלכלית כמו זו שאנו נמצאים בה כרגע, נדיר לראות צעד שיווקי כל כך נועז ובלתי מתפשר. לאחר שהעבירו את תקציב הפרסום למשרד אחר, בחרו לט גו בשיטות שיווק מעט פחות קונבנציונליות משלטי חוצות והלכו על גרילה מרקטינג. מקורות יודעי דבר מוסרים שבעלי הבלוג , שהם גם בעלי המניות העיקריים, בחרו לצאת אל השטח ולקרוא לתושבי תל אביב "לעשות לט גו". אז אם נתקלתם בשלט כזה, דעו לכם שזהו רק הצעד הראשון בקמפיין כמותו לא נראה קודם.

יום שישי בבוקר, לטם מוצאת בארנק תלוש לשייק חינם בריבאר.
ניב, אנחנו חייבים לעבור באבן גבירול…
יופי! זה בדיוק המקום להתחיל לתלות את השלטים שלנו. אז נצא עוד 10 דקות?
(10 דקות אחר כך) לטם, אנחנו יוצאים?
אבל עוד לא התחלתי להתארגן
(10 דקות אחר כך) לטם! אנחנו נצא היום מהבית?
כן כן, רק תן לי לסיים להתארגן.
(10 דקות אחר כך) אני עומד בדלת וסופר עד שלוש
מקפצת בבית עם הנעליים ביד. נו אני באה, אל תאיים, מה אני בת שש?!

(15 דקות אחרי זה) עומדים בפקק.
מה אנשים יבינו מזה ניב?
מה זאת אמרת?
כאילו…. בן אדם עובר עכשיו ליד השלט הזה, מה הוא אומר לעצמו?
(5 דקות אחר כך) עדיין עומדים בפקק
בחיים לא נמצא חניה בעיר הזאת?!
לא יודעת, נחנה כשנמצא חניה

(30 דקות אחר כך) הולכים על שדרות רוטשילד, פוגשים בחור שניב מכיר מהאוניברסיטה
ניב: מה, אתה פעיל של מרצ?
הבחור: כן, לא רואים…. (באותה נשימה) אתם תל אביבים בתעודת זהות?
(לטם נאנחת עמוקות ומסננת) אפילו בגוש דן אני לא גרה…
הבחור: אז תצביעו מרצ בעיר שלכם, טוב?
אנחנו: כן כן בטח.
הבחור: אז מה אתם עושים פה?
ניב שולף שלט לדוגמה
הבחור: מה זה, תעשו לט גו? מה זה תעשו לט גו? מה זה פרסומת ליוגה?
ניב: לא, זה בלוג.
הבחור: לא יודע, נראה כמו פרסומת לשיבננדה יוגה…

(שעתיים אחר כך) תולים שלטים על קינג ג'ורג', פוגשים מכר של ניב (עשו ביחד אופטימיזציה לאתרי אינטרנט)
מכר: אהלן!
ניב: מה שלומך גבר?
מכר: מעולה מעולה, מה עושים?
לטם: תולים שלטים.
ניב: תראה, פרסומת לבלוג שלנו.
מכר: מה זאת אומרת שלכם? (מסתכל על ניב במבט חודר) מה, הכנסת בחורה לבלוג שלך? מסוכן לעשות דברים כאלה?
לטם: מה זאת אומרת בלוג שלך, בלוג שלנו!
מכר: מה זאת אומרת שלכם?
ניב: רעיון של שנינו, לטם שם מההתחלה, בלוג שלנו.

לכל התמונות של לט גו ותעשו לט גו גם פה

ניב…

מה?

ניבי?

מה?

ניב!

מה?!

טיפלת בכרטיסים לפסטיבל ראש פינה?
לא אמרנו שאת מטפלת בזה?

אז ביום חמישי תלשתי את המודעה הענקית והמוצלחת לפסטיבל ראש פינה מהדה מרקר. אפרופו מודעה, ברור שהיא מוצלחת, המודעות של מקאן- אריקסון לכנסים גובלות בשלמות ויזואלית- רעיונות מהוקצעים וחוצפה אלגנטית, או לחילופין: התעללות בקופירייטרים. (אהבנו את המודעה לאינוביישן של יבמ. וגם את ההיא לכנס כלכלה ירוקה של אלטושלר- שחם). שמתי לי את המודעה בתוך הלאנצ'- בוקס (טאפרוור מחולקת לאגפים. בשקית ידידותית לסביבה), אחרת אני אשכח. כשהגעתי לעבודה, מן הסתם, למרות שהאאוטלוק הזכיר לי בתדירות של רבע שעה (אני כבר מתעלמת על אוטומט) ולמרות שהקלנדר של גוגל נשאר פתוח בתחתית המסך ולמרות שניב שאל אותי פעמיים- שכחתי מזה. עד ארוחת צהריים. הו אז, מצאתי את המודעה בשקית המתכלה שלי.

חיש מהר שלחתי מייל לבוסית שלי שכותרתו "פסטיבל ראש פינה" (בפעם השלישית) ובו תזכורת על הכנס, וכמה נחמד יהיה לשלוח אותי לשם, בעיקר למסלול המלא אבל היי, אני מסתפקת גם במסלול הדיגיטלי וכמובן שאני אשמח לחלק שם כרטיסי ביקור כאילו יערות הגשם לא בסכנה ולספר לכולם מה אנחנו עושים ולחפש וגם למצוא לקוחות פוטנציאליים. כמו בפעמיים הקודמות שדברנו על זה היא אמרה "אז תבררי כמה זה עולה…" ואני, מן הסתם, שכחתי מזה.

את הדה מרקר שאני מקבלת בבוקר אני שומרת בשירותים. אתם יודעים, זמן איכות.

בערב עוד פעם נתקלתי במודעה. אבל אחרת (כי זה היה עיתון מיום קודם), וחשבתי לעצמי שאני רוצה להיות שם. ושגם ניב יהיה שם והיי, מה קרה לגישה הישראלית של "אני בטוח מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו שיכול לעזור לי עם זה". נו, לא סתם קוראים לזה המקום שבו מגיעים הרעיונות הכי טובים. אז זרקתי לניב "דבר עם מי שצריך".

אומנם נשמח להגיע גם להרצאות במסלול הטלוויזיה, אבל אנחנו מסתפקים במועט. וכיוון שאנחנו מסתפקים במועט (חוסכים לזוטות כמו דירה או לימודים) נראה לנו way too much לשלם 750 ש"ח. ואנחנו שניים (אין הנחה למשפחות? ועדת חריגים?) מה אפשר לעשות ב-1500 ש"ח? אפשר לקנות ספה חדשה, שליש מחשב נייד, תוכנות חוקיות למחשב, קורס אקסל למתקדמים וגם לנסוע לסופשבוע באילת, או סתם לשלם שכר דירה. מה אי אפשר לעשות עם פחות מ-1500 ש"ח? אי אפשר להגיע לכנס ראש פינה.

בעודי מריצה בראש את כל האנשים שאני מכירה (יען: רשימת החברים שלי בפייסבוק) ניב שלח לי את הסמס (הריאליסטי) הבא:

אבל זה בסדר, עושה רושם שיהיה ממש מעניין שם ושאנחנו לא נארוז את עצמנו על מחשבינו ומצלמותינו ונצפין עד ראש הפינה. העולם לא יקבל פוסטים ואבחנות על new media ועל social web, וגם לא מחשבות על פרסום והשתלחויות ידידותיות בחברת הוט. אין לייב בלוגינג בשבילכם!

ובגלל שכל האתר שלהם באנגלית וחלקכם לא יודעים אנגלית, הנה כמה לינקים בעברית על פסטיבל ראש פינה 2008:
גדי שמשון- תעשה לי ילד
קצת תמונות לשטוף את העיניים
אופס, מסתבר שלא כותבים על פסטיבל ראש פינה 2008 בבלוגים עדיין? מה? אנחנו ראשונים? קרייסט.

למצולם אין כל קשר לכתבה

עריכה מאוחרת
הנחה: קיבלנו טלפון, ולקוראי לט גו יש הנחה של 20% בהרשמה לפסטיבל ראש פינה