כוסיות בחדר מיון

פורסם ע"י ניב קלדרון ב25 באוגוסט 2007

הפוסט הזה נכתב היום בבוקר-לפני שהלכנו לחדר המיון שוב, בפעם השניה. הלכנו למיון ויש לנו וידאו מגניבים ועוד כמה תמונות. אין לי איך להעביר אותם עכשיו אבל תצטרכו לסמוך עלי.
הנה מה שנעשה- ברגע שאוריד את הוידאו ואחבר אותם לכאן אשלח לכם עוד מייל שהכל עלה, ככה זה יחסוך מכם את הכניסה הנוספת. אין קל מזה. מקווה שזו לא הפרעה. תעשו מנוי, ישתלם לכם.

נשיקות מלטם, ותשאירו קצת אהבה בתור טיפ וויל יו?  
תהנו.

הפקתי כמה לקחים מהביקור בחדר המיון, אמרה לי לטם כשאכלנו את הקורנפלקס של היום שאחרי.
כשקוראים לך ניב קלדרון ואתה לוקח את לטם חיון למיון, אל תשכח להביא מצלמה או לפחות מטען לטלפון כדי שתוכל לעשות וידאו ולהעלות את זה ליוטיוב ולעשות מזה להיט. תקרא לזה “מי מעיים מכים שנית” או “הרפתקה בחדר מיון 3″. בפעם הבאה שנלך לשם צריך לקחת ספר, בקבוק מים וללבוש מכנסיים ארוכים כי המזגן מקפיא את התחת.

לטם תעשי לי ילד

דבר הגברת: כן, אני יודעת שזה נראה כמו תינוק (כוסון), אבל האמת שמה שנראה כמו תינוק זה בכלל עצמות האגן (כוסית), ומה שאתם רואים פה זה חתך צידי של הרחם (לטם תעשי לי ילד!).

כבר כשהגענו, קיבלנו מיטה (אותה אחת שקיבלנו בביקורנו הקודם שם, לפני חצי שנה) ובוילון לידנו שכב גבר מבוגר שעשה קולות של קיאה (שזה קיא מעורב באיכסה). האחות (הסופר נחמדה) הגיעה לתת לו דלי ושאלה אותו “יש לך בעיות בריאותיות שאינן רפואיות?” ושנינו נקרענו מצחוק בעודנו מנסים להעלות בדעתנו בעיות בריאותיות שאינן רפואיות, כמו טמטום. הרופא הגיע, שאל כמה שאלות ושלח אותנו לאולטרסאונד. שם, בהמתנה לבדיקה, ניב נרדם על הכורסה ואני נרדמתי במיטה. שלחתי אותו להביא לי שוקולד ונכנסתי לבדיקה. שם היה לי קר בבטן, ושמעתי מילים כמו “לולאות מעיים בסיבוך” ו”דפנות עבות בתוך נוזל זיהומי”. לא היה מגניב בכלל. המעיים, ד”ר סאמט’ינג, הן נראות לך דפנותיות או גושיות? שאלה האולטרסאונד ליידי. הלו, אמרתי לה, מה גושיות?! את רואה דפנות, זה מה שאת רואה! היא צחקה בקול ואמרה לי, חמודהל’ה, גושיות זה מה שיוצא משם, מצחיקה אחת. בינתיים, היא הצביעה עבורי על המסך והראתה לי את הנוזלים שבגינם אני מתקפלת מכאבים מאז ארבע בבוקר, את הלבלב היפה שלי ואת הכליות המאוזנות. לפחות הלבלב יפה, אמרתי לה, והיא צחקה ואמרה שבאולטרסאונד בבוקר כתבו שגם השחלות שלי יפות (תעשי לי ילד, נו)(ניב, גם ככה כולם חושבים שאתה רוצה ממני ילד)(נו מה לעשות שאני מתפקד על תקן בעלך מפעם לפעם?!).

חזרנו למיון, לא היו שם כוסיות, היה משעמם. חיכינו לכירורג שהגיע רק אחרי שעתיים. הוא בכלל לא נגע בי (לטם, היית רוצה שהוא יגע בך?)(אז זהו, שלא), רק רשם ונתן הפנייה למחלקה אחרת. כך יצא שבשעה החמישית לביקורנו בבית החולים הובהלנו על אלונקה כתומה למיון נשים, שם חזינו בפלא הנקרא “משפחה בת עשרים נפשות מחכה שיצא תינוק”. בינתיים, עד שיצא תינוק, הם אכלו סחנ’ע (שזה חמין של לא אשכנזים), ישנו על הספסלים ודיברו בקולי קולות בפלאפון, מה שלא תרם להרגשה הכללית של שנינו (זה והמזגן לטם, שכחת את המזגן). בעודנו ממתינים למפגש עם הרופאה הכי נחמדה שפגשנו באותו יום (תכתוב ד”ר קרן שולטטתת)(שהיתה גם הכי שווה), נשלחתי אחר כבוד להשתין לתוך כוס בפעם הרביעית באותו יום (אני דווקא ראיתי אחת מה זה שווה, אמרתי ללטם שנראה לי שהיא מרוקאית ולטם אמרה, נו, בגללי אתה מסתכל על מרוקאיות). עברתי אולטרסאונד פעם שלישית וסיפרתי את קורותיי הגנטיים פעם שמינית. הרופאה רשמה, חייכה, שאלה למה לעזאזל כתוב לי על החולצה “מגדל העמק” (אז סיפרתי לה שזו חולצת גרעין של חבר’שלי) ושלחה אותנו לדרכנו (דרכנו: בחזרה למיון כללי, לראות כירורג פעם שלישית).

עד שחזרנו כבר תפסו לנו את המיטה, הספקנו לראות את אבי קושניר ולהסיק שאנשים מבוגרים בתלתלים תמיד מעוררים חמלה אימהית (לטם, לא יכולת להגיד פשוט שהוא היה חמוד ולגמור עניין, למה לסבך?), ולבקש מהאח החדש במיון להשיג לי מיטה (כי כואב לי!) (גם לי כואב). בינתיים, חזרו הכירורג, הכירורג המומחה, האחות האחראית, הפנימאית התורנית וניב, לעמוד לידי. מר מומחה אמר שהקליניקה תקינה, מישש לי את הבטן ארוכות, וכולם התפזרו.

זה היה יום של שעות המתנה מייגעות (לטם, את התייגעת, אני הסתכלתי על כוסיות), אין הרבה כוסיות במיון (כן, אולי ממקום משכבך).

עשיתי טעות שלא הבאתי מטען לפלאפון ההייטקי שלי, הוא כל הזמן היה במגמת גמירה. רציתי לצלם, רציתי לגלוש באינטרנט, ובאלהים, רציתי לכתוב פוסטים מיואשים בלפחות אחד מכל הבלוגים שלי אבל לא היה וויירלס אז גלשתי דור שלוש בפעם הראשונה בחיי עד שהבטריה אמרה נואש.

האמת היא, שמה שהיה אמור להיות פה זה פוסט על הופעת האיחוד של שב”ק ס’, על זה שנמרוד רשף חתיך על ועל הופעת האורח של ד”ר קספר, אבל… שעתיים אחרי שהגעתי הביתה התעוררתי עם דקירות בבטן ולכן מה שקיבלתם זה פוסט שהמילה מעיים מופיעה בו לפחות חמש פעמים (תמונות של נימי נים, מוקי + קליפים של “בואי דינה” יגיעו בהמשך).

ניב קלדרון | 25 באוגוסט, 2007 (21:30) 6 תגובות| | נושא/ים כללי | תגיות: .

מיוחד בנסיבות מסוימות

פורסם ע"י ניב קלדרון ולטם חיון ב12 באוגוסט 2007

הכי כיף ללכת לסופר אחרי העבודה בלילה.
היה הרבה יותר כיף אם היתה באה איתי איזה צ'יק שאני דלוק עליה ורוצה לעשות לה ילדים אבל זה בסדר, יש לי חברים ללכת איתם לסופר. החברים שלי יודעים איך מתנהגים לתרנגולות בתנובה, הם יודעים להמליץ לי שלא כדאי לי לקנות שוקולית אלא לקנות דווקא קקאו ולערבב עם סוכר כי חלב היום שווה ערך למק'דונלדס בשנות ה-80 כשהסיגריות עוד היו טובות לבריאות והקאובוי היה מחלת מין.

 הכי כיף ללכת לסופר אחרי העבודה בלילה.

מסתובבות שם כוסיות חבללזמן, כוסיות או עם כפכפים וגופיה זרוקה, או כאלה שצמודות לחבר שלהן שנראה הרבה יותר טוב בגללן או שנראה טוב באופן כללי, כזה טום קרוז כזה?, אבל גבוה?, או הגרסה הגברית לנוח וויילי? הרגישים האלה? אבל שאת רואה שיש להם שכל? אלה.     

קרייסט.
והן צמודות אליהם, אבל עצמאיות. אחחח אלה.
קרייסט, הזלתי ריר. ולא היה לי עם מי להתחלק.
אני, כמו כל בחורה טובה, מוקף הומואים סביבי, אני חוזר עם הארוחת צהריים בשקית מהשווארמה ובכניסה לבניין עומדת הכוסית על הזו מקומה 2 שלא יודעת שהיא כוסית על? ומפטפטת עם החברים המעשנים שלה לעבודה? זאת בעיה. החברים שלי לעבודה הומואים. אין לי עם מי להתחלק והם בדיוק מדברים על משהו בכלל לא קשור שקשור לאנשים אחרים ולא לבחורה הזו שהרגע עברנו ושאני מסתכל עליה כבר מעבר לזכוכית של הדלת של הבניין ונכנס למעלית. אני קולט שאני היחידי שם, מיוחד בנסיבות מסוימות.    

קרייסט…
אני מסתובב בסופר מרקט והכי הרבה שמתחילים איתי זה הגבר ההוא (הטום קרוז… נו, הגברי, אל תהיו כאלה) והקופאית הדוסית הקטנטונת עם הפסים בשיער שהרגע יצאה להפסקה וזה מהירקות, לא אלה עם הגופיות והנעלי ספורט המגניבות, עם העיניים הסקסיות האלה, לא.  

אבל המקרר שלי מלא, והבחורות מתות על זה, כל השתיים וחצי בחורות שהבאתי הביתה (אל תספרו בשבילי, זה הולך טוב עם הפוסט) (זה מזויף) (שתוק) (עארס) (דביל) (נעל) (אתה צודק) (לא אתה צודק) (אני אהרוג אותך) (שתוק!) (אררררג) (אל תעשה לי ארררג!) (תפסיק עם הסוגריים זה שלי) (אתה לא תגיד לי) (ארררג) (אתה) (לא אתה) (אהההההה) (אההההה) 

(אומו)

ניב קלדרון ולטם חיון | 12 באוגוסט, 2007 (21:38) 11 תגובות| | נושא/ים גברים ממאדים נשים מיחסים, כללי | תגיות: , , , , , , , , , , , , , , .

על הכותבים

פורסם ע"י ניב קלדרון ולטם חיון ב10 במרץ 2007

ניב, 190 סנטימטרים עם מצלמה ביד, קרחת מובנית וקמטים סקסיים ליד העיניים.
חוץ מלדגמן קרחת באירועי חדשות, אופנה ורכילות (במיל') הוא גם אושיית גוגל בהתהוות.
צילום, כתיבה, בלוגינג, מגדר, סוציולוגיה, קואוצ'ינג, גלידת שמנת עם תותים באייסברג וסטאר טרק


שנה אחרי תחילת הבלוג, ניב כבר לא מדגמן קרחת באירועי חדשות אלא עובד כקבלן ביצוע בחברת סטארט-אפ. חמש שעות ביום בממוצע שהוא מתאמן בלדבר בטלפון גרמו לו לקבל צורה של שפופרת (איך נראית שפופרת בעידן האינטרנט?!). הקרחת התחלפה בתלתלים בלונדיניים ואת האופנוע 2006 שלו, החליף ניב במזגן עם אוטו שנת 97 איתו הוא מתנייע בין מסיבות מינגלינג לפגישות עבודה מ"משרד ראש הממשלה".

אל תאמינו לכלום, ניב קלדרון מבלה את מרבית זמנו בסלון הוירטואלי שלו בפייסבוק, ומנג'ס ללטם שתשקיע קצת יותר בלעשות לט גו. ושיהיה איכותי.


הם רק חלק מהדברים שמעסיקים אותו בחיי היום יום שלו, שכן, קשה להיות רווק נחשק. לטם, 164 סנטימטרים של תלתלים שחורים, 170 על עקבים. לצד טיזינג ויזואלי באינטרנט ובעולם האמיתי, ממצבת את עצמה בימים אלה כמכונת כתיבה משומנת, חדה וברוטלית. כמעט עשרים שנה של נשימת פיח אורבני הביאו אותה לרגע ההיסטורי הזה, דומיין משלה. כתיבה, רכילות, אופנה, בלוגרִיוּת, פרסום, שיווק, ספרות, ארוחת ילדים במקדונלד'ס, פולניות ומריחת לק מס' 178 של מייבילין הם רק קמצוץ מעמל יומה של הגברת כשהיא מתפנה מלהדוף את חיזוריהם של גברברי העיר הגדולה.

ניב ולטם, מתחזקים גם, אבל בנפרד, בלוגים ב- The Marker Cafe. זה של ניב ו- זה של לטם.

ניב קלדרון ולטם חיון | 10 במרץ, 2007 (15:04) 2 תגובות| | נושא/ים כללי | תגיות: .