אבל המקרר שלי מלא, והבחורות מתות על זה, כל השתיים וחצי בחורות שהבאתי הביתה (אל תספרו בשבילי, זה הולך טוב עם הפוסט) (זה מזויף) (שתוק) (עארס) (דביל) (נעל) (אתה צודק) (לא אתה צודק) (אני אהרוג אותך) (שתוק!) (אררררג) (אל תעשה לי ארררג!) (תפסיק עם הסוגריים זה שלי) (אתה לא תגיד לי) (ארררג) (אתה) (לא אתה) (אהההההה) (אההההה) 

(אומו)

פעם, איזה בחור אחד אמר לי "שתדעי לך שאני, אני לא מסתכל על בחורות רזות מדי". שאלתי אותו למה. אז הוא אמר לי "עזבי שזה לא כיף בכפיות, בראש אני מיד מתרגם את זה להיא בטח רזה אז אין לה מחזור. בדיעבד, מדהים המשפט הזה שלו, כי הוא היה מחובר לצד החייתי והבסיסי ביותר של המשיכה שלו לנשים. 

כשאני מסתכלת על בחורה, אני קודם כל שואלת את עצמי כמה זמן לקח לה לחשוב על מה שהיא לבשה ואחר כך, אפילו בתור בחורה ואולי דווקא בגלל זה, אני מעבירה מבט בוחן, מה זה בוחן (!), אולטרסאונד קטן לידי, על החזה, ועל התחת, ובסוף על השיער. החזה זה הדבר הראשון שאני מסתכלת עליו כשאני מסתכלת על בחורה. וזה לא בגלל שאני נמשכת לנשים, זה לא על זה, זה בגלל שביצרים החייתיים שלי אני צריכה לבחון את המתחרות.

אהוד ברק ונשים שצריכות שייבשו אותן

מספר אמירות על משחק מקדים

יש כל מיני סוגים של פור פליי.

יש את הקלאסה, הפור פליי שאורכו הממוצע נע בין עשר דקות (לממהרים או לחובבי החפוז) או עשרים דקות (למשקיענים ולבחורות) אם אתה בגיל שאפשר להתחיל, לבין ארבע שנים, אם גילית את המין השני בגיל 12.

סוג נוסף הוא פור פליי של היכרות, מושקע וחקרני ומעורר תהיות מסוג "זה נורמלי הנטייה הזו הצידה?" יש פור פליי של יחסים הכולל חימום ומתיחות, ויש פור פליי שאורכו הכולל הוא שני משפטים; אוי איך קמתי חרמן, אם את יכולה שנייה להרים את הרגל… את הסוג האחרון ניתן לאתר בעיקר בקרב זוגות שעברו את מחסום החודש ואצל זוגות נשואים, שתי דקות לפני שהילדים מתעוררים.

יוצא דופן הוא הפור פליי המנטלי.
 

בד בבד, עם התפתחויות טכנולוגיות, ולא, אני לא מדברת על ביצת רטט, ניתנת לנו, בני התמותה המשופעים הורמונלית, האפשרות לקיים יחסים דרך מצלמת האינטרנט, הטלפון, ושיחות המסנג'ר המוגבלות לצפייה לילדים. את הסוג הזה ניתן למצוא אצל מוגבלים רגשית, כאלה שריחוק עושה להם את זה, משועממים, בתולים בני ארבעים וסתם זוגות שמכורח הנסיבות נכפתה עליהם שמירת נגיעה. יוצאי דופן פה הם זוגות הסייבר, נניח "חמה אש 26" ו"סקס מדהים עם בן 40".

תת ז'אנר בפור פליי המנטלי, ועליו רציתי לדבר, הוא שיחות הפנים אל פנים שמתרחשות קצת אחרי שלב ההיכרות הקרובה ומעט לפני ההיכרות המעמיקה. מעמיקה, כן. אלו הן שיחות שלמרות שהן מכונות, על ידי לפחות, פור פליי, הן לא מעשיות, אלא אם כן מחשיבים תיאום ציפיות לדבר מעשי. הן מאוד נפוצות בקרב ידידים בני שני המינים, נניח הארי וסאלי, כלומר, ידידים שלא חצו את מחסום המשיכה ונמצאים בשלב הדיבור על זה. אבל הן נעשות נפוצות גם בקרב אנשים שנמאס להם מזיונים חסרי משמעות, וכאלה שמבינים שסקס בלי תקשורת משול לסייבר- רחוק, מנותק וככל הנראה מלכלך ולא במקומות הנכונים.

האמת, שלשיחות מהסוג הזה יש קסם מאוד מיוחד. מהסיבה הפשוטה שהן חלק מתהליך החיזור, יותר משהן הכנה לאיזשהו אקט, מיני או לא. אלו שיחות שגולשות מדיבור על דייט גרוע והפעם הראשונה לשיחות על אקטים חיוביים ו'דברים' מעוררים. בלי לומר, הלכה למעשה, שאלו הציפיות שלנו מבן הזוג, או הפרטנר במקרה הזה, אנחנו משוחחים על זה. נטולי הלחץ שיכול היה לשרות עלינו אילו היינו מכנים זאת "תיאום ציפיות" או "יחסינו לאן". זה נע בין סיפורים על חוויה מינית מגיל שבע עשרה, מפתיעה וסנסציונית, לבין סיפור דרך אגב כזה על סרט שפעם שלחו לך למייל וראית בו בחורה עושה את זה עם עז, כי מה לעשות, יש גם כאלה.

הנאמר בשיחות מהסוג הזה, מצחיק בו במידה שהוא רציני, כי הוא שובר את הקרח ומניח את הקרקע התקשורתית לאפשרות אופציונאלית של חשיפה אינטימית, מהסוג הפיזי.

כמה דוגמאות מילוניות למשפטים נוסח פור פליי מנטלי של היכרות:

"פעם הייתה לי חברה ועשינו את זה עם לייף סטייל וזה נקרע ואל תשאלי, היא הייתה בלחץ" תרגום: כשנעשה את זה, נשתמש בדורקס!

"אני חושב שאף פעם לא השתמשתי בחומר סיכה" תרגום: אז מה, את בעניין של נוזלים מלאכותיים?

"פעם עברתי ליד חנות לאביזרי מין. הסתכלתי בחלון והיה שם מעין כזה דברצ'יק שעושה ככה וככה" תרגום: רוצה להראות לי מה יש לך במגירה ליד המיטה?

"כשנסעתי לאמסטרדם לפני הצבא וטיילתי עם חבר, פגשנו איזה בחורה והיא הייתה ממש ליברלית וזה, ושנינו היינו איתה" תרגום: לפני כמה שנים הייתי עם בחור ובחורה הסתכלה עלינו.

"אף פעם לא עשיתי שלישייה" תרגום: מה תגידי אם אני אציע לצרף את חברה שלך?

"כשהייתי בן שבע עשרה הייתי עם איזה בחורה בגן חשוך ועשינו את זה על הספסל ו…" תרגום: אני בקטע של אקסהיביציוניזם.

"פעם ביקרתי בדאנג'ן והכרתי שם מישהי והלכנו יחד הביתה…" תרגום: זה בסדר אם אני אקרא לך מלכה?

"אתה שומע, בגיל 20 היה לי חבר שנורא אהב קצפת והיה לו יום הולדת ו…" תרגום: תשכח מלהביא את הפיקניק לחדר שינה, זה לא יקרה, אני לא הולכת לכבס את הסדינים שלי ביד. שוב.

טוב, האמת שנסחפתי קצת. אבל הבנתם את הכוונה. זה תיאום ציפיות במסווה של שיחת היכרות וזה נהדר כי במקרה הזה, להכרות מצטרף הפן של חשיפה מבוקרת, בתפאורה שאינה חדר השינה, ובאמת ובתמים, הדברים שנאמרים בשיחות האלה הם- הם, מה שיהווה אקספוזיציה לתקשורת שלכם בעירום.

בשורה התחתונה, שיחות מהסוג הזה הן נדבך יציב בתקשורת זוגית בכלל ובהחלט סיבה לחכות לטלפון ולדייט שלישי, בפרט. מעבר לזה, שיחה כזו לעולם, אבל לעולם, לא תתקיים בין שני אנשים שלא עברו איזושהי כברת דרך בתחום הזוגי וחוו כמה אכזבות ואי אלו נפילות. בציפיות, נפילות בציפיות, יא מגעילים. מה שאומר שהאדם הישוב מולכם, זה שהרגע סיפר לכם על החברה הראשונה שלו, יכול להיות הימור מושכל למדי בהנחה שתחליטו לנסות לתחזק זוגיות משותפת.

בפרק הבא ב"המסה הלא גמורה על משחק מקדים ותפאורה ארוטית" תוכלו לקרוא על הזרם המרכזי השני בפור פליי המנטלי- הפור פליי שסב סביב מה יקרה כשתיפגשו.

שלכם,

ד"ר רות

שחטפה את לטם והחביאה אותה במרתף של "המרכז להסברת מיניות האדם" בשינקין.

ואם תהיתם, כי אתם קוראים קשובים ונאמנים ששמים לב לפרטים הקטנים,

למה זה נראה כאילו הבלוג מקדם את מכירות חברת דורקס בארץ, זה פשוט כי זו האמת.

Myletgo בקמפיין למניעת השימוש בגלולת היום שאחרי! ומין בטוח, כמובן.

Fuckr

הבטחתי לעצמי שעד גיל 25 אסור לי בתכלית האיסור לפתוח דף משתמש באתר כזה או אחר. אבל האמת היא שהאיסור הזה לא מנע ממני לצאת לדייטים משעממים עם בחורים נבובים, שיכולתי לפסול כבר ממבט על תמונת המשתמש שלהם, אם היינו מכירים באתר כזה או אחר. אני חוזרת בי מההסתייגות המרה מאתרי הכרויות כי להיכרויות אין גיל. וכמו שאמר לי איזה דייט משעמם על הבר, אפוף עשן, הלום משקה אלכוהולי, בפגישה משעממת שנראתה כמו הרבה פגישות אחרות "זה לא הגיל, זה התרגיל".

לפני שלושה חודשים יצאתי עם מישהו. היה יום חמישי וכל מיני בליין, או עירוני בשקל, יודע שביום חמישי אין סיכוי למצוא כסא פנוי בשום בר שמכבד את עצמו אחרי השעה עשר. הוא אמר שיש לו חברים באיזה פאב ואני אמרתי שאני מכירה משהו, מישהו, ויצא שהגענו לשלושה מקומות שונים באותו ערב ולא היה איפה לשבת. במקום הרביעי הסלקטורית סתם התאכזרה אלי, אז ברוב ייאוש עצרנו בקיוסק על חוף הים, קנינו היינקן לי וגולדסטאר לו וישבנו באוטו. השיחה היתה אותה שיחה כמו בכל דייט ראשון. מה את רוצה לעשות בחיים? היו לך מערכות יחסים רציניות בעבר? בדייטים מוצלחים נשאלת גם השאלה, איך אתה אוכל את ארוחת הבוקר שלך? אבל לא היה בזה צורך, כי שנינו ראינו שזה לא הולך לשום מקום.

ואחרי ביקור קצר אצלו בבית ופגישה עם החתול, שזו המקבילה האורבנית של שנות האלפיים לפגישה עם ההורים, ישבנו באוטו שלו, נוסעים לכיוון הבית שלי, כי לפחות היה לו דיגניטי להחזיר אותי, וסיכמנו שהדבר החכם ביותר לעשות בעולם דייטינג אידיאלי היה לשלוח אחד לשני מראש, וכך יעשו כל היוצאים לדייטים באשר הם, ספרון קטן המכיל תמונות ילדות נבחרות, אפיזודה קצרה מפי אמא, המלצות של אקסיות ואקסים. "קורות חיים בפן הזוגי", קראנו לזה. הספרון יכלול תמונה עדכנית וכמה משפטי "איך אני מוכר את עצמי". במידה והספרון של המועמד הפוטנציאלי מוצא חן בעיניך, תיצור איתו קשר. במידה שלא, תשלח אותו חזרה עם פתק מתנצל: זה לא את, זה אני. עלות תחלופת הדואר תהיה זולה יותר משני דרינקים על הבר, ערב מבוזבז ומונית ספיישל בחמש בבוקר.

זמן מה עבר מאז והרעיון של א' קסם לי. קצת זמן הרהורים שכלל את מחשבת הגדלות שאולי אני ממציאה קונספט חדש של הכרות הביא אותי לאתרי ההיכרויות מהזן החדש. לא עוד אתר הכרויות עם שם כמו "התאמה מיידית" או "ג'ידייט- דייטים ליהודים". היום, כשגם האלמוניות האינטרנטית שלנו אבדה לטובת סייברסקס מזדמן, צריך להכניס קצת פלפל ותחכום גם במה שברור לכולם מה צריך לצאת ממנו. כי הרשמה לאתר הכרויות משולה לדייט ראשון אינסופי שבמהלכו את מציגה את עצמך, אם אפשר בפוזות המחמיאות ביותר, מנסחת מחדש את עברך המיני וחוזרת שלושים פעם לפחות על המשפט "כן מעשנת, אוהבת חתולים, ולא, בחורים שעירים לא עושים לי את זה".

אבל השוס האמיתי של עולם ההיכרויות האינטרנטי מתגלה דווקא במקומות הפחות צפויים, אם אפשר לקרוא ליומן מצולם או כתוב "דרך אינסטנט ליצירת אינטימיות", הרי מבט בסט תמונות של גברת חביבה מהטיול האחרון שלה בהודו גורם לך להרגיש שאתה מכיר אותה קצת יותר, וקריאה מעולעלת בדפי בלוג של רווק מיואש מעוררת בך איזו חמלה ומשיכה כלבלבית משהו.

אתר כזה, למשל, הוא פליקר. קהילת צלמים בינלאומית שמאגדת בתוכה עשרות אלפי אנשים שיש להם מצלמה דיגיטאלית, וובקאם, מצלמת DSLR ו/ או גישה לאינטרנט. קהל היעד של אתרים מסוג זה הוא לרוב צעירים שמעורים בעולם הרשת ומחפשים דרך, גם אם לא במודע, לשווק את מרכולתם האומנותית וגם הפחות רוחנית. כך, יכול להיווצר מצב בו צלם אוקראיני בן 36 יחשוב שאת, ישראלית בת 20, בדיוק הטעם שלו. עד כאן טוב ויפה רק שבישראל, מדינה קטנה שכמונו, התקבצו כמו חובבי צילום ושיווק עצמי והפכו את קהילת ישראפליקר הישראלית לעוד ביצה מבעבעת ברחבי הרשת. כי למה שרק השבדיות יזכו בטובי צלמינו? למה שאיזה קנדי יזכה לפלירטוט ארוך ומתמשך שאין קתרזיס בסופו, עם ישראלית מוצלחת שיודעת להבדיל בין קומפוזיציה לפרספקטיבה?

כולם מזדיינים עם כולם.

ישראפליקר היא רק עוד שלולית בשמורת הביצות שיש לרשת הישראלית להציע. זה התחיל בישראבלוג. אתה קורא פוסט של מישהו שמעורר בך איזו תקווה למילוי חסך אינטימי, ומשאיר בחלון התגובה משפט נוסח "בלוג יפה, מוזמן לשלי". זמן קצר אחר כך, חלון התגובות נעשה קטן עליכם, אתם עוברים למסנג'ר ואם אתם חזק בקטע הממוחשב- לג'ימייל צ'אט. אתם מדברים קצת, מחליפים תמונות מחמיאות ומעמידים פנים שיש בהכרות הזו סיכוי. לפעמים זה נכון וב- 99 המקרים האחרים- לא. אתם עוברים לטלפון, מדברים שלוש שעות, כי בכל זאת, השיחה קולחת. כבר הגעתם לשלב הזה שבו היא מספרת לך על השלישייה שהיא עשתה בגיל 21 ואז, ברגע ששניכם פגיעים בדיוק במידה הנכונה, אחד מכם שולף את הקלף "אז מה, בתלת מימד נפגש?". אתם נפגשים, שותים משהו, בוחנים את הסחורה. לפעמים זה נגמר בדייט, לפעמים בזיון, לפעמים זו סתם ידידות קצרת טווח ואם תזכו מן ההפקר זו תהיה מערכת יחסים נדירה במחוזותינו- כזו שתחזיק חודש חודשיים.

ישראפליקר וישראבלוג הם רק עוד שלוליות בביצה הזו של עולם הדייטינג האינטרנטי, אבל זה בסדר, כי ג'יידייט זה תמיד הפתרון הסופי. כי לשם, לשם אני לא אגיע לפחות עד גיל 25.

גם גברים מפחדים מדחייה

שלוש נקודות זה קטע של בנות. איזה מין שלוש נקודות? נו, השלוש האלה בסוף של משפטים בסמס, או במסנג'ר. נו, אלה. נגיד "בוא נראה מה קורה איתנו…" או "אנחנו צריכים לדבר…" האלמותי. לפעמים יש אפילו את השלוש הנקודות האלה שבעצם מסמלות אותיות, נניח, ס' וק' ועוד פעם ס'. למשל "אני לובשת גופייה חדשה…" בחורים, לעומת זאת, כשהם שולחים סמס הם בדרך כלל יוסיפו איזה סמלון פאלי קטן לצורך הבהרה, משהו נוסח סימן קריאה. למשל "אני מת לראות אותך!" או "את מה זה עושה לי את זה!" בגרסה הנשית זה יהיה "אני מתה להיפגש…" המעודן ו- "אני נמשכת אליך…" המתחמק ועם זאת, בוטה.

ויש את הקטע הזה, לפני שמשגרים את הסמס. בנות בדרך כלל אומרות לעצמן "וואי, כמה זמן בעצם עבר מאז הפעם האחרונה שנפגשנו, אני לא רוצה לצאת להוטה, או חלילה קלה (כאן מגיעות שלוש נקודות וירטואליות, בכל זאת, זו מחשבה)".

פאוזה ארוכה

בשלב הזה של כתיבת פוסט לֹטם הוסיפה "גברים חושבים לעצמם שיואו, איזה גבר אני שאני ככה שולח סמס". אבל ניב יצא להגנת האגו הגברי השביר ואמר "לא, גם גברים הם קצת ווּס, רכרוכיים לפעמים".

ניב, אמרתי לו, יכול להיות שגם הוא מתלבט לפני שהוא שולח לי סמס? בטח, ענה, גם גברים מפחדים מדחייה.

אפקט החממה של עולם הרווקות

אני ולטם הסתכלנו על אותה בחורה שנכנסה לסנדוויצ'יה בה ישבנו כשפתאום הבנתי כמה נוח לי להיות רחוק ומרוחק ממשחק המינים הזה של להתחיל עם בחורות (ולא כי אני עם לטם..)
לטם אמרה לי את הטעם שלך בבחורות, אני כבר מכירה וזרקה אותו לחלל החדר כאילו היה לגמרי מובן מאליו. אתה אוהב בחורות רגילות, אבל עם סטייל. בעצם, אולי היא התכוונה "טבעיות", אבל אני לא רוצה להיות קטנוני.תכל'ס, אני לא סובל בלוגים שמדברים על נושאים מסוימים בלי לגעת בכותב ובעמדה שלו מבלי להכניס נופך אישי יותר ועל כן היה לי קשה לכתוב פה עד עכשיו. בכלל, אם הכל זה רק החלפת אינפורמציה והאישיות איך לומר, דלה או לא מפותחת, קשה לי להתחבר. אם אני רוצה אינפורמציה אני אעשה את זה עם גוגל, ולא משנה כמה מבורך כותב הבלוג.

אז החלטנו לכתוב פוסט על ההעדפות שלנו, רק שבגילי המופלג (סתם, אני רווק צעיר ומבוקש הרי) כבר למדתי שהעדפות אישיות אי אפשר לשים בשמירת חפצים, מה שטוב בחורף לא טוב לסתיו והאלרגיה שאני חוטף באביב דווקא משתפרת בקיץ.בכלל, לפרוט לפרוטות על מה אני מסתכל בבחורה כשאני פוגש אותה או נמצא איתה, מצטייר לי כמחייב. למה לי לכתוב משהו כזה? אושיית גוגל או לא, ידוע (מבחינה סוציולוגית) שעדיף להשאיר דברים בערפל, עם כל זה שלאנשים נמאס ממשחקים, אנשים ישירים שלא משחקים את המשחק מלחיצים אותם, מאיימים עליהם, אז הם נצמדים לחוקים הלא כתובים של להיות רווקים בשנות האלפיים, שברוב המקרים זה אומר אינדיבידואל שזהותו עדיין לוטה בערפל, כמו שאומר קרלו שטרנגר, איפשהו לפני קריירה ממשית, לא בהכרח סגור על עצמו מבחינה רגשית מרוב כל האופציות החדשות שהופכות את חייו לאפקט חממה אחד גדול. ולי, לי נמאס מזה.

למה אפקט חממה? הו! הרשו לי לזרוק אתכם לצד השני של העולם רגע, שמעתם שערבות הקרח של סיביר מתחילות להנמס? שתי השלכות מרכזיות יש לזה; הראשונה היא שהבניינים בסיביר, הבנויים על אדמה קפואה, יתמוטטו. זה כבר נכתב בסלע (כלומר, בחול)- זה יקרה. והשנייה היא שמתוך הקיפאון הסיבירי הנמס עולים גזים שמזיקים לאוזון, מה שמחמם את כדור הארץ, מה שממיס את הקיפאון הסיבירי וכן הלאה.

מה בין זה לבין דייטינג? זה פשוט. אנחנו יוצרים את המשחקים המגבילים שלנו או לכל הפחות מסכימים לשחק בכללים שכמעט אף אחד מאיתנו לא השכיל או היה אמיץ מספיק מכדי לשנות. אנחנו יוצרים את גזי החממה שדופקים לנו את הצורה בלי להסתכל על זה לרגע מהצד (שמא נחמיץ הזדמנות לזיון מיקרי ולא מחייב שישאיר אותנו מתוסכלים רגשית ואפילו לא מודעים לזה).
אבל אל תהיו מפגרים (או מפגרות). אני לא מדבר על להפוך לנזירים, אני מדבר על מצב של ערות, על נוכחות רגשית, על לשקול את ההשלכות, על להסתכל מה אנחנו רוצים בחיים שלנו, אבל מצד שני, על לשים את מה שאנחנו רוצים בספק, לפקפק בו, כי עובדה שהתוצאות שזה הביא עד עכשיו הן מסוימות ולא אחרות ואולי כדאי לשקול את המשך החוזה בינינו לבין עצמנו (או לבין העולם הרגשי שלנו), אולי יש מה ללמוד, אולי כדאי גם לשקול שאנחנו לא יודעים את הכל על עצמנו ואף פחות מזה.

ובכלל, מצב של ספקנות מעולם לא הזיק לאף אחד, אולי רק בלבל אותו, אבל כך או כך מספקנות מגיעות תשובות מזוקקות.ואיך כל זה קשור לעובדה שלצאת כבר נראה לי משעמם, נו, אני רק בן עשרים ושבע, אבל בעצם אני חווה את מה שכולם חווים. אוכלוסיית האנשים החיים בעולם הרווקות, מתחלקת לשלושה חלקים, אלו שמשחקים משחקים, אלו שלא יודעים איך לשחק וזה גם לא מעניין אותם ואלו שפעם היו משחקים משחקים ואז נפל להם האסימון.

אני, רוצה לצאת רק עם בחורות שנמצאות בשני השלישים הנותרים, שלא כוללים משחקים מיותרים נוסח, אני התקשרתי אתמול אז אתה תתקשר היום וכאלה. יצאתי עם כאלה, לא פעם, והפקתי את הלקחים שלי. לצאת עם בחורה כזו נדמה לי לעיתים כבזבוז זמן, היא יכולה להיראות בדיוק כמו שאני אוהב, לומר דברים בעלי ערך, אבל להתכוון למשהו אחר. אז כשהיא תועיל בטובה להתקשר, שלושה ימים בדיוק אחרי שיצאנו, ממש כמו בחוקים, אני אראה לה את הדלת. (לאיזה שליש אני משתייך, אתן שואלות? תנחשו).

הצלע הגברית בבלוג, לטם, מודה על עצמה שהיא משחקת משחקים. לא רע לי עם זה, היא אומרת. כשאני אפגוש מישהו שיהיה שווה את זה שאצא מקליפתי, אני אדאג לשבור אותה עם הכלי הזה ששוברים איתו סרטנים. קליפה זו הגנה, גם משחק זה ככה. ולפעמים, משחק הוא רק משחק, לצאת בשביל לעשות נעים לאגו, לחייך ולומר את הדברים הנכונים, רק כי זה מה שהוא רוצה לשמוע.

אני אישית, לא אוהב את הגישה של הגברת מעליי.