פיתוח עסקי או שקר כלשהו
אני חווה סוג של רוויה מהעיר הזו, שמתחילה להרגיש לי קטנה, בזמן שאני יושבת על הבר בכל מיני מקומות, בנמל או ביפו או ברוטשילד או ברמת החי"ל והגבר שיושב לידי מתעסק בניהול מוצר או פיתוח עסקי או תכנות והוא בטח עובד בהיי טק ואם לא אז הוא בתקשורת או בשיווק. ואם הוא סתם סטודנט אז הוא בטח הולך לידי ברחוב עם הידידה המגניבה שלו שיש לה להקה, והם מדברים על המרצה הזה וההוא וכמה קשה למצוא דירות בת"א. בבוקר יושבים בבתי קפה עם הלפטופ ומדברים על עיתונות ומשכורות ואיך לעשות כסף, או אקזיט או על הבחורה ההיא שהם יצאו איתה. ובצהריים יוצאים לצהריים, בראנצ' אם תרצו, וקיץ עכשיו ומזיעים, בזמן שעומדים בתור בכניסה למסעדה בקינג ג'ורג' שכולם הולכים אליה או בשד' רוטשילד ומזמינים אסקלופ או סינטה או סלט שורשים עם טופו ומשאירים טיפ שהוא הרבה יותר מעשר אחוז. עוצרים בקיוסק, קונים פרלמנט או ווינסטון או אל-אם לייט או מרלבורו, וחושבים מה יהיה בערב. ועובדים קצת ועושים צחוקים וחושבים על תואר ראשון או על תואר שני ועל הבחורה ההיא שיצאת איתה. בערב אתה יוצא לאותם מקומות.
אולי אתה הולך לנמל ועומד בתור בכניסה ומנסה להזכר אם יש סיכוי שהיית עם הסלקטורית הזו בתואר הראשון או בצבא או שפעם יצאת עם אחותה ואם לא, אתה מקווה שאתה מכיר מישהו שמכיר אותה או מישהו שמכיר את מי שמכיר את זה שארגן את האירוע הזה. ואז הצלחת להדחס למסיבה ואתה אוכל אדממה ושותה שליש גולדסטאר או טובורג גרין או קורונה, בזמן שאתה מעשן עוד סיגריה, ומקטר על זה שנורא קשה להפסיק לעשן והיי, איך הבחורה הזאת, נראית סבבה מעניין אם החזה שלה אמיתי או מנותח. אין מצב שזה אמיתי. דחוס לך וחם ואת מתלבטת אם הבחור הזה עכשיו התחכך בך בגלל שצפוף או בגלל המחשוף ונמאס לך להזיע ואת מתה כבר שיפתחו את הדלת ותצאי החוצה כדי לשבת על הבר ולדגמן את המחשוף שלך ולשכל רגליים ולעשן עוד סיגריה ולקטר כמה הלחות הזו עושה רע לשיער. את מדברת עם הבחור שיושב לידך על הבר, הוא מתעסק בפיתוח עסקי או שקר כלשהו אחר, והוא בן עשרים וחמש או עשרים ושמונה או שלושים ושתיים והוא והחבר שלו מדברים על הבחורה ההיא שהוא יצא איתה. ומשעמם לך, כי את בחורה ואת לובשת שמלה ונועלת נעלי עקב והן נתקעות לך בדק של הנמל ואת לא מבינה איך קרה שעמדת יותר מחמש דקות בתור.
כולן לובשות שמלות הקיץ. בצהוב או ירוק או לבן עם קשירות מסובכות כמו סטטיסטיקה ב', ומסדרות את האין חזייה שלהן כאילו אין מחר והעקבים מציקים להן אבל הן לא יגידו מילה כי בשביל להיות יפה צריך לסבול ומעניין אם הבחור הזה הסתכל עליך בגלל העיניים היפות או החזה המנותח. את עומדת עם חברה שלך ומחזיקה שמפניה או פרנג'ליקו או מידורי סאוור וכואבות לך הרגליים ואת מתה מקנאה על הבחורה הזו שמתחבקת עם החבר שלה, כי רואים שזו לא אינטימיות של דייט ראשון ואת לא מבינה למה הוא לא התקשר. את מסמנת מטרה, הוא כנראה בן עשרים וחמש או עשרים ותשע או שלושים והוא לובש חולצת פולו או חולצה מכופתרת מקסטרו מן או רנואר מן או שקר כלשהו אחר שמייקר את מחיר הבד בעשרות אחוזים. הוא נועל נעליים שחורות של רוקפורט או חומות שהוא קנה בדיוטי פרי בטיול סקי בשנה שעברה, או כפכפים אם הוא עבר את גיל עשרים וחמש וגילה שהוא מעדיף נוחות והיי, בכל מקרה תסתכלי עליו, יש שלוש נשים על כל גבר אחד בארץ הזאת וכולם מתרכזים בגוש דן ויש לו קרחת או שיער קצוץ או שהוא מסדר את הבלורית שעה לפני שהוא יוצא מהבית. או קוקו שאמא שלו מציקה לו שיוריד מאז שהוא חזר מדרום אמריקה.
יש לו נוקיה או אייפון או בלקברי והוא לא מבין שהברמנית נחמדה לכולם. את שואלת במה הוא עובד והוא מספר לך שקר כלשהו, ואת מחייכת ומנופפת את השיער הארוך שלך אחורה, אלוהים, כבר אמרתי כמה הלחות הזו עושה שמות בשיער? מאיפה אתה במקור, כן, אני מכירה משם משהו, היה איתי בסטאז' או בתואר או שיצאנו עם אותו בחור. שגילה שהוא מעדיף גברים או שקר כלשהו אחר. זה יום שישי ואת אוכלת ארוחת ערב אצל ההורים או אצל חברים שטסים לחו"ל או עם ידיד שלך בבית קפה. חברה שלך מתקשרת, היא לא מבינה למה הוא לא התקשר. אתם משאירים טיפ. הולכים. ליום הולדת או לשבת על הבר או לשזוף עיניים במלצריות, וכבר נהיה שלוש ואת עייפה וההוא שלא התקשר מסמס לך. יש המון רעש, את יוצאת החוצה לדבר. הדי-ג'יי כבר מזמן לא אלוהים ומשמיעים את הדורבנים או את מוניקה סקס או את אסטל או את בלונדי ואולי אפילו אינפקטד משרום. את לא מבינה מה את עושה שם. הוא מספר לך שהוא יצא עם מישהי והוא נורא שמח שיש לו אותך בשביל שיחות רציניות וכמה כולן אותו דבר והן לובשות שמלות ירוקות או צהובות או עגילי שנדלייר והולכות על עקבים אפילו שאתה רואה שלא נוח להן ואת לא מספרת לו שהגב הורג אותך ונמאס לך לרוץ לשירותים כל שנייה בשביל להשתין אחרי ששתית שני שלישים והבטחת לעצמך שמחר מפסיקים. וזה היה אתמול.
k
את בת עשרים וחמש ואת מדברת עם חברה שלך על תואר שני למרות שאת מעדיפה שמלה לבנה ופגישות עם ההורים ותינוק ודירה בצפון העיר ואיזה יופי, ההורים שלה החליפו אוטו, מה שלום אח שלך, אשתו ילדה כבר? תמזגי לי קצת בירה, אני לא רוצה הרבה, זה משמין. דיברתי עם הבוס שלי או עם הראש צוות או הראש קבוצה ואמרו שיטפלו לי במשכורות ואוי, איזה ייאוש למצוא דירה בת"א. אני לא מבינה למה הוא לא מתקשר, שמעת על המסיבה ההיא? כן! אני לא מבינה איך היא הורידה אותי מהחברים שלה בפייסבוק. זה שוב האקס שלך מצלצל, מה תגידי לו, את האמת או שתספרי שאת כבר יוצאת עם מישהו. לכי על האמת, הוא בחיים לא יאמין.
זה שוב יום ראשון. יש מסיבה עברית בכל מקום שמחשיב את עצמו ובין שבע בערב לשבע בבוקר תמצאי את עצמך מחליפה טלפונים עם הבחור שבעשר בבוקר לא היית יורקת לכיוון שלו. את יודעת שקוראים לזה החידלון של חיי הלילה ולא גילית אמריקה וסתם נמאס לך, אולי את קצת מדוכאת. אבל את הולכת על דיזינגוף ומתלבטת בינך לבינך- אולי להאריך את השיער, ללבוש שמלה ירוקה או צהובה ועקבים, אם כבר. את עוצרת בקיוסק. קונה סיגריות ובקבוק מים. הלחות הזו עושה לשיער ממש רע, מה יהיה.
מקדימים את שעות היציאה, אומרים שזה הכי 'המשרד' ו'אלי מקביל' לצאת בשבע בערב וללכת לישון באחד עשרה. זה גם עולה בקנה אחד יחד עם המנוי לחדר כושר שאתה לא משתמש בו אבל לא נעים לך לבטל, והכרטיסייה לשיעורי יוגה והקבלה על הסדנה של אלן קאר להפסקת עישון. ליד המיטה יש לך את "למה גברים מתחתנים עם ביצ'יות" אבל את מעדיפה לקרוא במוסף על השחקנית ההיא שגילתה את עצמה והיא נורא מאושרת עכשיו מאז שהיא אמא והיא לא מבינה איך זה לא קרה לה קודם. את שותה שמפניה או יין לבן או יין אדום ומסדרת את הליפסטיק בפעם המיליון הערב. ג'אנגל ליפסטיק. את ניזונה מההגיגים של קנדיס בושנל, שזה הכי דניאל סטיל שנת 2008 שיכול להיות. אז פעם הן היו מחכות להוא שהלך למלחמה, היום הן מחכות שהוא יחזיר טלפון.
עזבתי את העיר
לוטם.
תגובות
22 תגובות »
-
-
- 1 אונליין (מתעדכן אחת לכמה דקות)
-
-
ביקרו לאחרונה
הכי נכון *בארץ*. בעיר הזאת.
אני כל כך שמחה בשבילך.
I think I ill come with you
אני שמח בשבילך. רק תשימי לב שבמקום החדש שאת הולכת אליו, את לא נגררת אחרי הזרם כמו שקרה לך בתל אביב. כי אני מכיר הרבה אנשים שלא מכירים בכלל את העולם הזה שתיארת. תנסי לבדוק מה עושה לך טוב ולעשות את זה. לא מה כולם עושים.
לטם, אני חותמת על כל מילה ומורידה את הכובע. פוסט מדהים. שאפו.
very very nice post…
and the picture as well
From here on out, I am only interested in what is real. Real people, real feelings, that’s it, that’s all I'm interested in. (Russell Hammond / Almost Famous)
נשיקות
לעזוב את העיר זה הכי 2004..כאילו….
לפני שנים עוד חשבתי על מגורים בדירה באבן גבירול בתל אביב, בעיקר כי אני חובב בעלי חיים והיחס אליהם בת"א שונה מכל עיר אחרת בארץ.
זה עבר לי.
כיום אני רואה את ת"א בעיקר כחור שחור של פקקים ובעיות חנייה.
סרט? יש את סינמה סיטי או יס פלנט.
מסעדה? רמת החייל או הרצליה.
מסיבה? במסיבות גרז' גיקס השקר כלשהו הוא בד"כ אמת, ויש גם קונסלות משחקים.
בראבו.
למען דבריי לא יוצאו מהקשרם.
אני אוהבת את העיר וקשה לי מאוד לצאת ממנה. בעיקר בכל מיני תירוצים שכוללים חיים חברתיים והזדמנויות עבודה, אבל האמת היא שפשוט נשבר לי להוציא 50 שקל על לחם וחלב.
זה לא שאני מזלזלת לשנייה בעיסוקים האלה- זה פשוט שכל אדם שני בת"א ממציא לעצמו טייטל. וזה בסדר, אם זה מה שעושה לו טוב.
מסיבות? יכול להיות שיצאתי לאותם מקומות יותר מדי. וזה הכל. יש מי שחי בעיר ולא "חונק" אותה, אבל בתור אחת שהגיעה מהצפון, באתי עם מחסור באורבניות למלא.
מסעדות, סרטים, אנשים(!) יש גם במקומות אחרים.
אני מתנצלת אם מישהו נפגע מהפוסט. ולא אומרת שום דבר רע על הסצינה הזו, זו רק החוויה שלי. אני אחזור.
לטמי,
ואת לא רצית להעלות את הפוסט הזה. הא!
מזל ששיכנעתי אותך.
אוהב המון.
אין מה לעשות, אני טוקבקיסט עם אג'נדה אז אני אשמור את הטוקבק שלי לסיטואציה פחות דיגיטאלית.
ישר-כוח ותיהי חזקה.
לטם,
פעם ראשונה שאני קורא אותך, אהבתי כל רגע !
אמנם לא תל אביבי, אבל המילים שלך מאוד מדוייקות.
תהני בצפון
דביר, טוב לראות אותך פה,
אתה תמיד מוזמן
פוסט מעולה.
לא הכל חייב להיות כך.
יש אנשים שחיים לגמרי אחרת בתל אביב.
תל אביב, כמו כל עיר. כמו כל דבר, עם יתרונות וחסרונות.
לפעמים נדמה באמת שהכל מסובך.
החסרונות הגדולים באמת זה יוקר המחיה. שכר הדירה הגבוה וכו'.
הרבה בהצלחה , נקטע בפתאומיות הפוסט.
מקווה שתחזרי, אבל שיהיה יותר טוב מרע. שיהיו רק חויות טובות,
אלון.
וזו הסיבה שאני גר בכפר סבא, למרות שבדרך כלל כשאני מספר את זה לאנשים זה מסתיים בהרמת גבה.
אם גם הצפון ישרה עליך כתיבה של פוסטים שכאלו, קבלי את בירכתי.
אחרת - דונט לט-לוטם גו!
@גילית, לט גו.
נ.ב. את לא עוזבת את העיר בלי סקס והעיר.
לא יודעת לאן את זזה,
אבל…בניו יורק - למשל - זה לא שונה.
מדוייק ומרתק!
שום דבר לא אמיתי, חוץ ממה שאת בוחרת שיהיה..