Lotem Is Single, literally
זה היה יום קריר אי שם בתחילת פברואר, ההורמונים עלו לי לראש, קפא לי התחת ומאיזושהי סיבה עלומה הנשגבת מבינתי הוצאתי מפי את המשפט "רוצה לשנות את הסטטוס בפייסבוק?" מר בחור דאז, בחור בינארי והגיוני לכל הדעות עשה פרצוף חושב, חייך, צחקק ושינה את סטטוס היחסים בפרופילים של שנינו באבחת מקש. לא עוד בחורים רנדומליים שמקליקים עליי יס ב"האם אתה מעוניין?" (התרגום העילג במכוון), לא עוד גברברים צעירים ששולחים לי הודעות "הלו בובה" באישון לילה.
הסרתי את אפליקציית ההיכרויות (הגרועה ממילא) ובמשך חודשיים וחצי נמנעתי בסגפנות השמורה לנזירי זן, מלהקליק יס על תמונות של קירחים חייכנים וחננות מצודדים ב"האם אתה מעוניין". חוץ מבפעמים שלא, ואז נאלצתי להשיב להודעות אינבוקס נוסח "יש לך חבר ואת מקליקה עליי יס?! זה נוגד את האתיקה של האפליקציה"( חחח, גט א לייף, חבר). ובכן, עימכם הסליחה אותם מתי מעט. אפילו בקפה נעשיתי "במערכת יחסים". יכולתי ממש לחוש את הבורגנות זורמת לי בעורקים. ידידי היקר שייקה אף העיר שאם אני אמשיך ככה אני עלולה למצוא את עצמי יום אחד (וזה יום מאוד רחוק, כן?) נוהגת במשפחתית כשבמושב האחורי ילדים צורחים עליי ואני אפילו לא יכולה להשליך אותם החוצה, כי הם שלי.
החיים זרמו על מי מנוחות, אני פלרטטתי בהודעות פרטיות, בחורות לא מושכות בעליל הקליקו יס על החבר שלי ב"האם אתה מעוניין", אני שלחתי לו "נוטי גיפטס", הוא שלח לי את "מתנת היום" וכתב לי על הוול. וכך, למשך חודשיים וחצי יכולתי להתהדר בלינק ישיר לסטודנט מוצלח אצלי בפרופיל והוא מצידו, זכה ללינק אליי. יותר מזה?
כך היה עד אתמול. מסיבות השמורות עימי (סתם, הוא לא הוריד את הקרש של האסלה והחליט לעזוב את הלימודים) (סתם, לא) זה נגמר. נשארנו ידידים, אנחנו אנשים בוגרים (כלומר הוא בוגר, אני קטינה) (לא, תירגעו). אז מה, צריך לסכם את העניינים הטכניים עכשיו, לא? שאלתי. והוא צחקק מהעבר השני של הטלפון ואמר "כן, את רוצה שאני אטפל בזה?" אני מצידי השבתי "כן, כן" וגם אמרתי "ממש כמו לחתוך בבשר החי, לא רוצה לב שבור במיני פיד שלי" אבל זה היה בלב, אז הוא לא שמע (את מאשימה אותו שהוא היה חרש?).
ואז החיים התחילו באמת. כלומר, הזוגיות היא טובה ויפה אחרי שמיצית את שאר האפשרויות. אבל נדמה שיותר משאני "יצאתי ממסגרת. ועוד בחג החירות!" כמו שציין מכר מרשימתי (רק אחד ציין?), במשך כל אותם שלושה וחצי חודשים ששמרתי אמונים, גברברי ארצנו לא שקטו על השמרים, והופעתו של לב שבור לצד שמי במיני פיד הוא רק סיבה טובה לחזור לשלוח לי הודעות "הלו בובה", "היי מותק" ו-"מזל טוב על הפרידה". האגו שלי לא יכול היה לבקש יותר. ועוד יומיים אחרי השקתו של הצ'אט המדובר, עכשיו אני יכולה לפלרטט בלייב! (לטם, כולם יודעים את זה, רק חיכו, זאבים!)
דעו לכם שהופתעתי לטובה ממערכת התמיכה החברתית שרשימת המכרים שלי בפייסבוק הציעה לי, שעה שסיימתי לעשות רגליים ותהיתי ביני לביני למי להתקשר ראשון. סתם, ישבתי אצל חברה ואכלתי גלידה (שמנה), אבל אל תספרו לאף אחד. כמה פשוט זה נעשה מרגע שהסרנו את הלינקים אחד לשני, עכשיו אני שוב סינגלית ותעיד על זה תיבת האינבוקס שלי, שמזל שאינה יכולה לדבר. זה הציע בירה, ההוא הציע דיון סוער ואני, אני נשענתי אחורה ואמרתי לעצמי "מזל שאני גרה בגוש דן ומזל שהשנה היא 2008 ומזל שיש אינטרנט ומזל שאני לא גרה בכפר שכוח אל עם דעות קדומות, אחרת כבר מזמן היו סוקלים אותי באבנים". אבל הכי קרוב לזה היו הפוקים. אלוהים, כבר שכחתי איך מפקקים. (איתי דווקא לא היתה לך בעיה, האני)
אז בכוחות אחרונים, שכן לתחזק יחסים זה מאוד מעייף, הקלדתי את מספר הטלפון שלי שוב. ושוב. והחזקתי את עצמי בכוח שלא לפתוח קבוצה "יד ראשונה מצלם לשעבר. אה לא, יד שנייה ממתכנת. מצב טוב, שמורה כמו חדשה, מודל 88" (הלו הלו, להירגע פה, את שומעת?! פה זה לא שוק). תודו שזה יכול היה להיות משעשע. וזה עוד לפני שיצאתי מהבית. תזכירו לי לנשק (על הלחי!) את מארק צוקרברג כשניפגש. (אם אני אפגוש אותו אני אגיד לו שיש לו מעריצה)
אני רוצה להודות לאלוהי ה- IP, על שורות סטטוס, על הזמנות לאירועים, על אפליקציות מפגרות שטורחות לשלוח לי למייל הודעה כמו "איקס היה מעדיף לשכב איתך מאשר להתחתן איתך או לרצוח אותך". על עשרות אלפי פרופילים שעיניי עוד לא שזפו, על אפליקציות טיפשיות עוד יותר שמאפשרות לי לקבל מידע הרה גורל כמו מי הייתי אילו הייתי דמות ב"סקס והעיר", אפליקציות שמאפשרות לי לדרג תמונות של כוסיות וכאלה שבהן אני מגלה שאם כבר לחיות בחו"ל אז הכי מתאים לי ניו יורק (שיואו, מישהו טרח לכתוב אפליקציה בשביל לומר את המובן מאליו). ועל אקס אחד ליברלי במיוחד שיצחק כשהוא יקרא את זה. (מי אקס, אני?!)
אם אתם מחפשים אותי, אני כנראה מכתתת רגליים לראיונות עבודה ולא יכולה לענות לכם כי אז יתקעו לי העקבים ברווחים שבין מרצפי המדרכה, או שאני סתם מסננת. מאוד ייתכן שבשעה זו אני שותה בירה בחוף הים לכבוד העובדה שצהריים עכשיו, וזה יותר טוב ממר קלדרון שטס עד מזרח אסיה כדי לשתות מקוקוסים ולעשות פרצופים עסוקים. אם לא זה, אני כנראה חוגגת את הצלתם של החייזרים (לכו תצילו חייזר!) (אני דווקא מלטף חוצן), את תחילת הקיץ ואת השלתם של חמישה קילוגרמים מיותרים בהחלט. היו שלום.
תגובות
5 תגובות »
-
-
- 2 אונליין (מתעדכן אחת לכמה דקות)
-
-
ביקרו לאחרונה
יש דברים שלא הבנתי.
אז לא הבנתי בסוף,מה הסטטוס עכשיו? אני חושב שהייתם צריכים מההתחלה להגדיר את הסטטוס של מערכת יחסים, ולא לזוז מזה.
באופן אישי,אין לי הרבה זמן לשהות בפייסבוק, וגם יותר מזה בקפה דה מרקר(מה, אני איש עסקים?).
בשנה וחצי האחרונות, החלפתי די הרבה את הסטטוס בכרטיס בתפוז. (דווקא חבל,רציתי להיות נשוי לנצח,אך בדיעבד טעיתי).
=]. בהצלחה במציאת העבודה, גם אני מחפש. בערך. 0_o.
היי אלון,
מה לא הבנת? היינו יחד איזה שבוע, על תקן "יוצאים אבל בעיקר אחד עם השני" ואחרי חודש זה נהיה "יוצאים אבל רק אחד עם השני", אז שינינו סטטוס בפייסבוק. ואז אחרי עוד חודשיים וקצת זה נהיה "די נמאס, בוא נהיה סינגלים שוב".
אתה לא חושב שזה קצת משעמם להיות נשוי לנצח? כאילו, אולי להיות נשוי סדרתי, או נשוי לכמה נשים בזו אחר זו, אבל לנצח? עם אישה אחת?! אני לא יודעת לגבי זה.
תודה
ובהצלחה.
you can't always get what you want
but if you try sometime
than you'll find
that you get what you need
רולינג סטונס, "תן לזה לדמם", נובמבר 1969
oh oh oh, let it bleed?
שיואו יא מצחיקה אני בדיוק בתקופה שבה אני משנה את הסטטוס מ"סינגל" לאיטס קומפליקייטד" ל"איטס קומפליקייטד וויט שי" ובחזרה. אבל כל יום. האמת, ביום שהייתי סינגלית קיבלתי 5 הצעות אבל כולם היו כאלה חרמנים זועקים שפחדתי מאונס קבוצתי וגם לא באמת השתחררתי ממנו, אז העדפתי ללכת להציל מתאבדים בחולות. את יודעת על מה אני מדברת.
אוהבת אותך.
