מיומנה של מלקטת

פורסם ע"י לטם חיון ב18 ביולי 2007

אם נגיד שבננוצ'קה בוחרים את המלצריות בחירה מושכלת, זה יהיה אנדרסטייטמנט. תראי שכולם יסכימו עם הקביעה הזו, הוא אמר לי. ואני עניתי, כן, מי שעושה את הבחירה- עיניו בראשו ואיברו בתחתוניו (היא מתכוונת שאיבריה בתוך גופה אבל לא שמה לב). הוא צחק ויצא החוצה. נשארתי לבד. אני, הוויסקי, סיגריה וצורך עז בחיזוק האגו. הבר היה מלא, אבל החדרים חצי ריקים. לא עלה בדעתי שלא לשבת בחדר המרכזי. מר בחור השאיר אותי לבד, על תקן הידידה(זה אני אבל כאילו אני לא פה) . שני נמלטים מנקמת היורמים עמדו חצי מטר לידי. האחד, נמוך ממני בראש, ביקש ממני אש בפעם השלישית. סומן כ'חולצה לבנה. נמוך. משעמם'. חברש'לו סומן כ'חמוד. פוטנציאליות חתיכוּת. צריך להתבגר'. (כל הגברים אומואים) 

הסתכלתי על מר חבר'שלו. חככתי בדעתי את העובדה שמזה שלושה חודשים אני במערכת יחסים, ועם זאת, נדמה שמאז הפכתי מחויבת ואנטי- בוגדנית, בחורים פשוט חולפים על פניי(היא לקחה את המחשבה על זה שהיא במערכת יחסים ועל זה שבחורים לא מתחילים איתה וגרמה להן להתחכך). ויותר גרוע מזה, וזו למעשה האמת הכואבת, אני חולפת על פניהם. אז מר חבר'שלו ביקש אש, ואני אמרתי "אתה בדיליי". הוא שאל למה ועניתי שהרגע הכנסתי את הקופסה לתיק ומה, מה עוד יש לך להגיד. מה, אני לא שומע אותך, אמר. לא משנה, אמרתי, איך קוראים לך? תעזבי, ענה וגרר את חבר שלו לחדר ליד. (אומו)

זהו. משהו לא בסדר. מה קורה. הלכתי לשירותים, בחנתי את השיער, האיפור. גורנישט, הוא בטח הומו. (אומו)

המשכתי לעמוד ליד הבר (היתה הכי כוסית שם תאמינו לי), נשענת על כסא מיותם, עושה עיניים לבבואתי שעל המראה מצד הבר. אחד העובדים, מר 'ממושקף. עודף גישה. חברה שלו בטח זרקה אותו אחרת אין איך להסביר את השליליות הזו' עבר לידי. חייכתי, ליקקתי שפתיים, אמרתי לו 'היי' והוא ענה 'היי' ממושך כזה, מושך את ההברה.

לא כיף לי, אמרתי לעצמי, האגו שלי בגובה המשקה בכוסית והלכתי להתקשר לחבר שלי. (כוס לואו בול נו לטם, מה זה הפאדיחות האלה, מה כוסית, שתית כוס של ג'ק).

בשלב הזה, אחרי סושי בטייק אווי על ספסל בהרצל ומיני ויכוח עם נ', אמרתי לעצמי שאם אף אחד לא עושה שום צעד או לפחות משתף פעולה, אני שותה (עוד) שני שוטים ועושה 'דיליט' לערב הזה. נ' חזר לחיקי, כשבאמתחתו (עוד) עלמת חן מוקסמת. (נ', כאילו לא יודעים שזה אני, מפגרת)

כאן, כבר אמרתי לו "תשמע נ', לא מתחילים איתי!" והוא ענה בנון שלנט מרגש "כן, נו, את נראית צעירה יחסית למקום". אני בתגובה הפלאתי באבחנה "בגיל שלושים המניות שלך עולות. זאת אומרת, לא רק שלך, של כולם"(אני לימדתי אותה את זה!). והוא חייך ואמר "ברור" ואני רק הרצתי בראש אימג'ים של קמטי- עיניים (קמטים ליד העיניים, ניתן לאתר בעיקר בקרב גברים חייכנים בסביבות גיל שלושים)(הסוגריים הקודמים לא שלי). אז הנחתי ביני לביני, שעד גיל שלושים אני אכפיל את מניותיי בשוק הפו"פ (פנויים פנויות, כאילו כזה?!). הוא צחקק קלות, הקליק כמה שוטים, של פלאש, לא של אלכוהול, ושאל אם מיצינו.

בטח מיצינו, עניתי, משעמם פה. אבל זה רק כי הערב לא הלך, יאללה.

המלצריות, שופעות אופי אחת- אחת. בבטן- פעמיים וויסקי וספקות עצמיים לא מרגשים בעליל. בתפקיד הלביאה הציידת- המארחת מלאת ה'אטיטיוד' ונטולת החזייה (תדמיינו אריה עושה ארררר). בתפקיד 'לאבוי'- נ'. צלם. כתב. ידיד מתחזק אגו. ובתפקיד הראשי- המלקטת והיוזמה, אני. (ססעמק, ידיד נהייתי אתם מבינים?!)

הלביאה מצאה חן בעיניי. היא ניחנה במנות הנכונות של גישה, אגו ושמלה עם מחשוף. להתחיל עם בחורים או אפילו לשאול לשמם, זו לא בגידה. למעשה, כמו שאני תמיד אומרת "תאבון מקבלים בחוץ, לאכול באים בבית". בסוף הרחוב הולך לי יותר טוב (בפאב עם המרפסת סטייל באזל והרצל)(מאדאם, לכל מאותגרי לילנבלום), הסטטיסטיקה מראה על מאה אחוזי הצלחה בהשגת טלפונים השייכים למין השני, בעודי נתונה במצב 'בלתי יוזם'.

לטם חיון | 18 ביולי, 2007 (0:34) 10 תגובות| | נושא/ים חיי לילה | תגיות: אין.

Blogging is a bypass of the traditional media

פורסם ע"י לטם חיון ב3 ביולי 2007

את רשמיי מהבלוגפרנס אני לא רואה שום צורך לחלוק, מלבד מסקנות אישיות וכמה רעיונות וויז'יונות (שזה חיזיון שהוא גם ויז'ן). א', כי כולם כבר כתבו על נפלאות הלייב בלוגינג ועל זה שמיקרוסופט היו נותני החסות של הקפה. ו- ב', כי כשחשבתי שבאמת עליתי על משהו, שהוא מינימום הסטארט אפ הבא, גיליתי שאני לגמרי קלולס. נגיד, כששמעתי את המושג 'שיווק ויראלי', חשבתי לעצמי "יו לטם, זה לגמרי הדבר הבא במרקטינג, הטמעה מוחלטת, ויראלית". אבל אז גיגלתי את זה וגיליתי שאני לגמרי 1.0 בכל מה שנוגע לזה. או למשל, כשישבתי בפאנל על בלוגינג ופוליטיקה, חשבתי על זה שהדבר הבא בתחום קידום האינטרסים, או לובינג, אם תרצו, הוא כתיבת בלוגים ע"י לוביסטים. אבל כשסיפרתי את זה לניב, הוא אמר לי "כבר עושים את זה. בארה"ב".

אבל היו כמה דברים שכן הבנתי במהלך הכנס, ואגב, ראוי לציין שהגעתי רק ליום הראשון ולכן אחסוך מכם את רשמי היום השני, שלפי השמועות היה הקצפת. חברות הפקה טלוויזיוניות כבר מזמן עלו על רעיון כתיבת הבלוגים ע"י משתתפי תוכניות הריאליטי שלהם. אני חושבת שהראשונים לעשות זאת היו הפקת פרויקט Y שדרשו ממשתפי הפרוייקט לתחזק בלוג באתר התוכנית ובכך, להגדיל את אהדת הציבור כלפיהם וכפועל יוצא- יותר סמסים, יותר כסף לחברות הסלולר, יותר כסף למפרסמים. יטיבו לעשות פוליטיקאים שיידעו לשחק את המשחק, ובמקום לחשוב על סמסים, יחשבו על קולות. לא רחוק הזמן שבלוגים פוליטיים לא יהיו דבר זר בארץ, כי אתם יודעים, מה שטוב לאמריקה, טוב גם לנו.

בלוגר הוא פרסונה אינטרנטית. ידענו את זה גם קודם, אבל עכשיו יש ניסוח מדויק. וכל הצלחה, מקורה בניסוח הנכון ובהגדרה מדויקת. כי כשיש המשגה של משהו, קל יותר להגדיר את כוחו, ולכן, בלוגר כפרסונה הוא בעל כוח. כוח פרסומי, כוח פוליטי וכוח כבעל השפעה. כמו שאמר הבחור מג'ופיטר "לא צריך להיות בעל המאה כדי להיות בעל הדעה".

הצנזורה היא אויב הבלוגספירה. רק תראו מה עשו הגרמנים לפליקר. יותר ויותר תמונות באתר שיתוף התמונות הגדול בעולם, הופכות למסך שלג, כמו הטלוויזיה של שנות ה-80 לפני שהיא התחממה. תמונה אחת שלי כבר החשיכו ככה, אל תשאלו אותי מי, אבל כשאומרים לי צזנורה אני מיד חוטפת פלאשבקים לגרמניה באייטיז.

כולם מדברים על סכנות השימוש באינטרנט, על זה שצריך להוסיף לתוכנית הלימודים מידע בנושא 'אל תתפתה למבוגרים שמתחזים לילדה בת שתים עשרה' ו- 'אל תיפגש עם בחורה מרמאללה שפגשת בצ'אט'. אבל לא מדברים על הצורך בחינוך לגבי התנהגות בסביבה מקוונת. היום, כשכל ילד בן ארבע עשרה מתחזק בלוג בישרא, יש צורך להעלות לדיון את סוגיית האתיקה האינטרנטית, כחלק בלתי נפרד מתוכנית הלימודים. וזה אם תשאלו אותי, אבל אף אחד לא שואל. נכון שהכל פרוץ, נכון שמותר לך לכתוב מה שאתה רוצה על המורה שלך או על מישהי מהכיתה, אבל זה לא הופך את זה ללגיטימי. ואפילו, אבל זה ממש ברמה המוסרית- חברתית, לקחת תמונה שצילם מישהו? תפרגן לו בלינק. ציטטת מישהו, כתבת על הבלוג שלו? לתת לינק לא יעלה לך כסף.

בגלל שחטפתי התקף ביישנות, לא עשיתי מינגלינג כמו שצריך. מה שאומר שגם לא פניתי ופצחתי בשיחה עם אנשים שעניינו אותי. נניח, פרופ' עזי ברק מאוניברסיטת חיפה, שהיה לי דבר או שניים לומר לו על כתיבה בלוגרית ככלי תרפויטי, ועל קומוניקציה בלוגרית בשירות הבריאות, מניסיון. או החבר'ה מ- Trendspoting שאם הם קוראים את זה, אז תדעו לכם שהייתי נורא שמחה לעבוד אצלכם, וגם הייתי אומרת את זה לאחד מהאנשים שנשאו תג עם המילה Trendspoting רק שהתביישתי קצת.

אם יצאתי עם משפט אחד מכנס הזה, זה כנראה Bloging is a bypass of the traditional media.

לטם חיון | 3 ביולי, 2007 (21:40) אין תגובות. להיות ראשון?| | נושא/ים בלוגינג | תגיות: , , , , , , , , , .