לשפוך.
אתמול יצאתי לסקר את מסיבת העיתונאים של א' ברחוב ליאונרדו דה וינצ'י בתל אביב. בלב מה שבעיצובו המקורי חדר אוכל הונח שולחן קטן, שולחן פרטי אפשר לומר, עליו הונחו מיקרופונים של כל כלי השידור וכסא.
כל שאר השולחנות הוזזו אל האחור, בעוד שלוש שורות של כסאות הונחו אל מול השולחן ומאחוריהן עמדו מצלמות הטלויזיה. איני יודע מה ניבט אתמול מן המסך, לא ראיתי טלויזיה כל היום, אבל פריים פתוח מהצד, או מהגב של המתלוננת א' הכיל בחובו את כל מה שסימל בעיני האירוע, סיפור פשוט, בין שאר פרטי האישומים, אונס של אישה, אולי אונס של יותר מאישה אחת, טיוח כוחני, מגובה בדרקוניות משפטית בדרגות חומרה של סאדו מאזוכיזם ממש מצד הנבצר ואנשיו, שלא לומר אשכיו, ובגיבוי הזוי ממש של הלא מנחם- מזוז. מהצד השני- העם בישראל, אותו סימלו העיתונאים שנכחו במקום, שכתבנית נוף מולדתם ישבנו בשקט בשקט, נזהרנו מהלרעיש, זחלנו על הריצפה כדי לא להתהלך אל מול המצלמות, כדי לא לפגוע בחוויה של אף צופה כלשהו, בלי זמזום, בלי ליחשוש- כולם ישבו או עמדו והסתכלו, הקשיבו לסיפור שסיפרה א'- זה הרגיש כמו אירוע מכונן. לא יודע מה הוא כונן, אבל הוא כונן.
כבוד היה נוכח שם בחדר.
היתה זו מסיבת עיתונאים יוצאת דופן.
היא היתה יוצאת דופן דווקא בגלל שרובה לא היתה קלאסית בהתנהגותה. הנה ישבה אישה, וסיפרה כיצד נהג בה מי שהמאה עשרים הכתירו בתור הראש לשועלים. לא היו שם מאניירות. שום מאניירות. היא סיפרה את סיפורה, הביעה את דעתה, דרכה במקומות שהכי כואבים לנו כעם ועשתה את זה במקומנו ובשבילנו. אם עד עכשיו במשך חודשים ארוכים שמענו את בדיות עורכי דין הנבלה, עכשיו שמענו את הסיפור מפי הסנה, איך זה מרגיש שאש אוכלת אותו- והיא לא אוכלה. היא אמרה את זה יפה: "אתם תשמעו את האמת, כי אני המקור הראשון, לי זה קרה… זה יהיה כך גם עוד חמישים שנה, כמו ששואלים ניצולי שואה מה עבר עליהם… אתם תשמעו את האמת, כמו שלבן זה לבן ושחור זה שחור ואין עוררין על זה". הנה ישבה שם אישה, ואף אחד בעולם לא יוכל לשכנע אותי שמה שאמרה לא קרה ואו שהיא משקרת.
בימים בהם אין מלך בישראל ואיש כישר בעיניו יעשה הפתיעה אותי ולא הפתיעה אותי האמירה של א' שעל נאנסות ללכת לפסיכולוג או לחברות שלהן ולא ללכת להתלונן במשטרה. הפתיעה אותי אולי כי אני מאמין במערכת אכיפת החוק ואולי כי אני גבר (במובן המגדרי של המילה), ולא הפתיעה אותי כי הנה אדם שהלכה למעשה דפקו אותו מכל הכיוונים ועל מי אני בא לעבוד פה ואולי כדאי שאתעורר מהבועה שאני חי בה. אבל בימים בהם אין מלך בישראל ואיש כישר בעיניו יעשה אני חושב שעל נשים שעברו תקיפה מינית לחשוף את הסיפור שלהן, לעמוד מול המצלמות, בין מאחורי פיקסלים ובין בלי, ולשפוך, לשפוך אור, ככה, בצורה בלתי אמצעית, מהבטן, מול כולם, ואני יודע שזה קשה וההשלכות יכולות להיות מפחידות ממש, אבל אתמול לימדה אותנו א' שיעור חשוב שלא יכולנו ללמוד אחרת- כל עוד נמשיך לקבל את המידע שלנו מסוכנים של בעלי ממון, יגיע המידע שלנו עם חומרים משמרים של טעם וריח ולא נוכל לשפוט בעצמינו מה דעתנו על הנושא, הם יחליטו מה נדע ומה לא נדע. יותר מכך, אם יש משהו שאפשר ללמוד ממסיבת העיתונאים של אתמול, זה שחבל שא' לא עשתה אותה לפני חודשים רבים. חבל שקולן של הנפגעות האחרות לא נשמע גם כן, קולן שהוא החזק מכל הפרשנים, הכתבים, עורכי הדין והאחים של…
צריך לברר שוב, בינינו לבין עצמינו, למה קולן של הנפגעות מושתק, למה פרצופן של הנאנסות נמחק, את מי זה משרת בכלל ולשקול בכובד ראש לוותר על "פריביליגיית" ההסתרה הזו. אמנם ככה זכה אדם בבחירות לא מזמן, בשקט בשקט, אבל מה שנכון לפוליטיקה לא בהכרח טוב לניקיון הכפיים שאנחנו רוצים בארצינו, לַאדם לְאדם חבר שאנחנו כל כך מייחלים לו. אולי הגיע הזמן לנטוש את מלאכת הפיקסל ולעמוד בגב זקוף ויציב מול התוקפים, עם כל ההשלכות, כי אנחנו רוצים שמים ישטפו אותנו ובשביל מים צריך ללכת לקבל מקלחת.
זיקפה חייבים לסדר
אתמול בשיחה על מטרוסקסואליות, שהפכתי להגדרה מגדרית עם יכולות וויקי פר אקסלנס (אם תבקשו תקבלו הסברים) שבה כל גבר יכול למצוא את עצמו (לעומת הגדרות ישנות של הטרוסקסואליות, או ההגדרה הקלאסית/סקסיסטית/פוגענית/ משטיחה ומדירה של מטרוסקסואליות), הגענו לדבר על כמה ללכת עם בוקסר יכול להיות דבר נוראי לגבר.
**היא, אמרה שהיא תמיד חשבה שגברים אוהבים שמשחורר להם שם למטה, ושזה יכול להתנדנד ולהתאוורר.
אני, לעומת זאת, החזקתי את ראשי בין רגלי, וחשבתי לעצמי "אלהים, כמה שנשים לא מכירות את הגוף הגברי".
אז אני אתחיל מהסוף, אני טוב בזה. השורה התחתונה: ללכת עם בוקסר זה כמו ללכת בלי חזייה. תארו לעצמכן שאתן הולכות לרוץ בלי חזייה.
טוב, אז אם יש לכן גבעות קטנות עם פטמות עוד מילא, אבל מה קורה אם הציצי שלכן כבר לא עומד, או שכח המשיכה כבר עשה את שלו? אין מצב! עכשיו אתן מבינות?
אני אלך צעד אחד קדימה.
היא אמרה לי: "מה, חשבתי שמשפשוף בלבד הזין לא מקבל זיקפה", או משהו כזה (מותק, סליחה אם אני מפקשש קצת בציטוט).
אז זהו, שלא.
גבר יקבל זיקפה אם יהיה שם חיכוך, בדיוק כמו שזה יעשה לכן טוב אם יהיה שם חיכוך, אתן יודעות איפה.
עכשיו דמיון מודרך.
תארו לעצמכן משחק כדורסל. גבר לובש בוקסר במקום תחתונים, ומעליהם הוא לובש את המכנס שלו. עכשיו, אתן כבר חכמות, ויודעות ששפשוף עושה זיקפה. הוא רץ, קופץ, שומר, מתקיף, קולע, דוחף, ו… יש לו זיקפה. אתן יכולות לתאר לעצמכן איזה זין זה שבאמצע שאתן שומרות על גבר שעיר ומזיע פתאום יש לכן זיקפה??
לא, אתן לא יכולות!
מה הקשר זיקפה עכשיו!
עכשיו, אם הייתן גברים הייתן יודעות שזיקפה צריך לסדר בתחתונים. אי אפשר שתהיה זיקפה מאונכת לגוף, צריך לסדר אותה בזווית.
הבוקסרים שתלבשו יעשו לכן דווקא והזין שלכן יתקן ב-90 מעלות. התחתונים, בגלל צורתם הארגונומית, מראש יסדרו לכן אותו בזווית הנכונה.
אבל לא, אתן מתעקשות על ללכת לשחק כדורסל עם בוקסר מתחת למכנסיים.
אתן יודעות מה זה לתקוע את היד במכנסיים כל חמש דקות?!
**היא זו לא לטם.
אוהבים אותך שמעון
כאן, במטה ניב- לטם, תומכים בפרס, עוד מאז הסיבוב הראשון.
במעבר חד,
אתמול, בשעה שצפיתי בתוצאות הסקרים בערוץ 1, לקראת סיום הפריימריז של העבודה, הופיע קמיל פוקס על המסך ואמר בקולו השרמנטי ומבטאו הרומני "אני חושב, אההה, שברק ייקח את הבחירות. פה, בסיבוב השני, זה ממש הימור בטוח". כאן, במטה נ"ל, אנחנו קוראים לו קמיל בלו.
איפה מינה צמח, חשבתי לעצמי, ודאי מחלימה מהניתוח באוזניים.
אבל האמת היא שאנחנו לגמרי מחבבים פה את הסוקר הלאומי, הוא מינה צמח עם צ'ארם ועצמות לחיים.
ואני רק רוצה להגיד לכם שהמצב הפוליטי, למרות האופטימיות ורוחות הלוזריות שפסקו לנשב, נראה רע. ביבי מול ברק? נו באמת, אני יורדת מהארץ. טוב, לא יורדת, אבל שוב, איזה פתק אני אמורה לשים במעטפה בבחירות הבאות? מהפח אל הפחת.
השעה 14:29 ועל המסך בערוץ 2 מדברים אחד עם השני ילדיו של פרס, שכבר מזמן לא ילדים. אנחנו, פה במטה נ"ל, משתתפים בשמחתם וחושבים שהחיוך של גברת ולדן, בתו של פרס, בכיף יכול להתחרות בחיוכים של הפרסומת ליופלה. אישה נאה, הגברת.
חמש נקודות על …
-
-
- 3 אונליין (מתעדכן אחת לכמה דקות)
-
-
ביקרו לאחרונה