הידוע מראש הישראלי
מצחיק.
כבר אומרים לנו איך יגיב ראש הממשלה לפרסום הדו"ח, כבר מראיינים יועצים אסטרטגיים על מה כדאי לו לעשות ומה הם היו מייעצים לו, כבר שומעים בתקשורת את עורכי הדין של עמיר פרץ שאומרים שהוא עשה את מלאכתו נאמנה וכבר שומעים את הביקורת של אנשי האופוזיציה נוגחים בראש הממשלה על זה שהוא מכין תיק מסרים עם ציטוטים מפי ראשי האופזיציה כנגדם לרגע שאחרי פירסום הדו"ח.
עצוב.
אה כן, ואז יש תכנית להרים הפגנת המונים בככר רבין ביום חמישי הקרוב שתאגד את הכתומים מישע עם הירוקים ממרצ, את האדומים מהסטודנטים ואת הכחולים מהמשטרה. ואתם יודעים, זה מעניין- כי המון אנשים איבדו את האמונה שלהם ביכולתם להשפיע, כי גם ככה הפוליטיקאים משתינים עליהם, אז מה הטעם בהפגנות, הם שואלים. אז לא יהיו הרבה אנשים בככר, אז אנשים יבינו שגם אחרים איבדו את התקווה (בת שנות אלפיים) ושאין סיכוי ולא יפגינו ולא יצביעו, ואמר נכון אברי גלעד היום ברדיו: נקעה נפשנו מראש הממשלה, אבל גם נקעה נפשנו מזה שיחליף אותו עוד לפני שהחליף אותו… מעגל זדוני זה זין.
אז בשביל מה מחכים?
עמי.
אמר עמי איילון שלא כדאי להחליף את אולמרט, וזה כי ביבי יבוא במקומו. אמנם לא שמעתי אותו אומר את זה, אבל שמעתי אחרים שאמרו שהוא אמר. שמעתי נכון? כי אם כן, מה הטעם לתמוך בעמי?
אמנם, דברי טעם הוא אומר, ואני עוקב אחריו מאז פורסם הראיון הראשון איתו במגזין זכרונו לברכה בו מצאתי את עצמי עובד פעם, בראיון עם דן שילון. "אני רוצה להיות ראש ממשלה", היתה הכותרת שם. כותרת.
אז דברי טעם?
ואם תיבחר בפריימריז, מר איילון, ותלך לבחירות נגד אולמרט וביבי, מה אתה חושב שסיכוייך? ואם תיקח את הפריימריז, תוציא או לא תוציא את העבודה מהממשלה?
מה קרה, אסור לשאול שאלות?
לו אני במקום פרץ.
אני מתפטר. ולא בגלל שיש לי אינטגריטי, כי את האינטגריטי שלי כבר השתקתי איפשהו בין מפקדים, בין ועדים ובין יועצים מדיניים. לא, אני לא מתפטר בגלל אינטגריטי.
אני מתפטר כי זו דרך טובה להפיל את אהוד. אולמרט, לא ברק.
כדי ללכת לבחירות, כי זה הדבר האחרון שמצפים ממנו.
הדרך הגיונית. זה התחיל בתת אלוף, עלה לאלוף, עלה לרב אלוף ויכול להגיע לרב רב אלוף. יש רק עוד אלוף אחד שחסר שם, זה הרב רב רב אלוף, א.א.
ומה עם א.ב, אהוד ברק? הוא התפטר מהכנסת להזכירכם אחרי שכשל בבחירות. הוא מכיר את המשחק.
ע.פ יוכל להספין את זה כעניין של אינטגריטי, של מחשבה שניה. הציבור מוכן לקבל הודאה של מנהיג בטעות, זה מתקבל אצלו טוב. הוכיח את זה עמי איילון כשאמר על דברים מסוימים שטעה. זה עובד. וזה עובד כי זה אנושי. זו הסיבה אגב, שבחרו בעמיר פרץ מלכתחילה, כי הוא אנושי. אולי זה יעזור לו שוב.
בברכת נחכה ונראה.
נ.ב- תביאו את עצמכם להפגנה ביום חמישי, לא כי זה על להוריד את א.א, אלא כי אתם רוצים להיות שייכים למחנה שלא מוותר ואתם רוצים להיות שייכים ושיהיה לכם עם שלא מוותר. זה לא על הטווח הקצר- זה על הטווח הארוך, תזכירו, יש לכם עוד הרבה זמן לחיות.
לטם יודעת מה טוב
WTF?!?!
(תגובות יתקבלו בברכה)
מסידונה
קמתי הבוקר, ודיברו על גול א-לה מראדונה.
הייתי חייב לראות. אולי איני חובב כדורגל מושבע, אבל גולים כמו אלה אינם בחזקת כדורגל, הם בחזקת זכות הציבור לדעת או נחשבים מפעם לפעם בחלק משבעת פלאי עולם המקוריים.
בכל אופן, מוצמדים פה, הם שני הגולים, האחד של הכדורגלן המזדקן והשני, של הכדורגלן הצעיר.
עכשיו תגידו, נכון שמראדונה מזכיר קצת את אסי דיין? תודו שכן. נכון?
ואם אני כבר מדבר על דברים שאיני מבין בהם, כמה עדכונים: אם אתם נרשמים לבלוג לקבלת עידכונים, אתם אמורים לקבל מייל מזוקודה, השירות בו נרשמתם, במייל הזה אתם אמורים להקליק על הלינק כדי לאשר את הצטרפותכם. שימו לב שקיבלתם. אם לא, צרו איתי קשר במייל.
אלה היום ששים שניות על הקשר בין אסי דיין ואתהצינור.
תהנו
Barcelona 2 - 0 Getafe 18.04.07 Messi
Uploaded by cubbek
technorati tags:מראדונה, גול, כדורגל, מסי, מסידונה, שבע, פלאי, עולם, שבע, עידכונים, בלוג, אסי, דיין, צינור, youtube
Blogged with Flock
האינדיבידואל הצומח בטקס קולקטיבי- מקרה פרטי
אתמול הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי או ראיתי או מחאתי בעצמי כפיים בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. זה היה אחרי דבריה של אורלי וילנאי. לשמחתי, היא באה והתיישבה לידי אחרי כן בשולחן האנשים שבעצם השתתפו בטקס הזה, הטקס האלטרנטיבי שהתקיים בתיאטרון תמונע שברחוב שוונצינו בתל אביב. בהיותי האדם עם המצלמה הראיתי לה את פניה על המסך והחמאתי לה על יופייה והופעתה. שיתפתי אותה שבזכותה חוויתי את הפעם הראשונה שלי של מחיאות הכפיים בטקס ערב יום השואה. התודה שלי הייתה בעיניים ובטון הדיבור שלי, אני מקווה שהיא קלטה אותם.
מה שריגש אותי בה היה שבתוך שלושה משפטים אור סו הרגשתי כאילו יש בינינו יחסים עמוקים, ולא כי היו לנו או לא כי יהיו, אלא פשוט כי עצם יכולתה לייצר את החוויה הזו באנשים אחרים היא שהרשימה אותי עד בלי די ואני לא מאמין שזה רק עצם חווית הטקס היא שהמיסה את מחסומי התרבות בינינו.
אישה יפה שעושה עבודה חשובה.
עמליה רוזנבלום אף היא הרשימה אותי, כשבאבחת חרב סוציולוגית הציעה שהמונח "זילות השואה" הוא למעשה כלי לשוני, בו משתמשות קבוצות באוכלוסיה על מנת להגדיר את עצמן ע"י הוצאת יחידים וקבוצות אחרות, המעיזות להשתמש במונחי שואה בכדי לתאר מצב עכשווי וככלי ביקורת נגד הכלל, דבר ההופך אותן, בהיות השואה סמל של קונצנזוס, למיעוט וללא זכות דיבור.
קראתי היום באחד העיתונים את אחד מהכותבים האומר שישראל מעדיפה סמלים והנצחה מאשר להתמודד עם ההווה. בעיניי, אם ניקח את דבריה של עמליה רוזנבלום מזווית אחרת, הנצחת השואה (כלומר, המאורעות, האנשים החיים ואלו שמתו והפיכתם מדבר ממשי לסמל מעולם הסמלים), יחד עם חוסר ההתייחסות להווה ולאנשים החיים-המתים בקרבנו, זהו למעשה- אקט של זילות. כי כל אלה האומרים "זילות שואה" אינם באמת מבחינים בין מה שקרה לבין למשמעויות ולסמלים שהפכנו אותם להיות, למעשה, "זילות השואה" אינו זילות האירוע אלא זילות הסמל ועל זה בדיוק קמה הצעקה של הקונצנזוס הרדוד.
הטקס של אתמול היה חשוב בעיני מכמה סיבות. אחת- לא הייתי מודע לטקס אלטרנטיבי כלשהו המתקיים. שנייה- הטקס פירק לי היסטוריה אישית של אחד מקולקטיב והכניס לה צבעים של אדום, שחור, כחול, אפור, לבן- וירוק- לחיים. ההשתתפות בטקס, ההימצאות בו, הפכה אותי מפיון קטן על הלוח לאינדיבידואל ליד אינדיבידואלים אחרים. שלישית- הטקס הציע לי להתחיל לשקול (אך הלכה למעשה להיות נוכח) שאפשר להסתכל על דברים אחרת והעולם לא חורב. יותר מכך, הטקס הציע לי מתנה ואף אותה לקחתי לעצמי, שאחרים, ודרכי ההסתכלות שלהם, כשהם קוראים עלי תגר, אולי אינם קוראים עלי תגר אלא למעשה קוראים תגר על ההסתכלות שלי כשהיא עוד כבושה על ידי הקולקטיב אליו נולדתי יום אחד לפני כך וכך שנים. הטקס הציע לי לשקול מחדש אמיתות ישנות נסתרות ושקופות מן העין, אולי זו היתה חשיבותו המרכזית.
הבלוג לא אהב שהכנסתי אליו תמונות, אז מה שלא בא בכח בא בפליקר
מילים ותמונות נוספות בעניין אפשר למצוא בynet
לטם מחפשת עבודה
Fuckr
הבטחתי לעצמי שעד גיל 25 אסור לי בתכלית האיסור לפתוח דף משתמש באתר כזה או אחר. אבל האמת היא שהאיסור הזה לא מנע ממני לצאת לדייטים משעממים עם בחורים נבובים, שיכולתי לפסול כבר ממבט על תמונת המשתמש שלהם, אם היינו מכירים באתר כזה או אחר. אני חוזרת בי מההסתייגות המרה מאתרי הכרויות כי להיכרויות אין גיל. וכמו שאמר לי איזה דייט משעמם על הבר, אפוף עשן, הלום משקה אלכוהולי, בפגישה משעממת שנראתה כמו הרבה פגישות אחרות "זה לא הגיל, זה התרגיל".
לפני שלושה חודשים יצאתי עם מישהו. היה יום חמישי וכל מיני בליין, או עירוני בשקל, יודע שביום חמישי אין סיכוי למצוא כסא פנוי בשום בר שמכבד את עצמו אחרי השעה עשר. הוא אמר שיש לו חברים באיזה פאב ואני אמרתי שאני מכירה משהו, מישהו, ויצא שהגענו לשלושה מקומות שונים באותו ערב ולא היה איפה לשבת. במקום הרביעי הסלקטורית סתם התאכזרה אלי, אז ברוב ייאוש עצרנו בקיוסק על חוף הים, קנינו היינקן לי וגולדסטאר לו וישבנו באוטו. השיחה היתה אותה שיחה כמו בכל דייט ראשון. מה את רוצה לעשות בחיים? היו לך מערכות יחסים רציניות בעבר? בדייטים מוצלחים נשאלת גם השאלה, איך אתה אוכל את ארוחת הבוקר שלך? אבל לא היה בזה צורך, כי שנינו ראינו שזה לא הולך לשום מקום.
ואחרי ביקור קצר אצלו בבית ופגישה עם החתול, שזו המקבילה האורבנית של שנות האלפיים לפגישה עם ההורים, ישבנו באוטו שלו, נוסעים לכיוון הבית שלי, כי לפחות היה לו דיגניטי להחזיר אותי, וסיכמנו שהדבר החכם ביותר לעשות בעולם דייטינג אידיאלי היה לשלוח אחד לשני מראש, וכך יעשו כל היוצאים לדייטים באשר הם, ספרון קטן המכיל תמונות ילדות נבחרות, אפיזודה קצרה מפי אמא, המלצות של אקסיות ואקסים. "קורות חיים בפן הזוגי", קראנו לזה. הספרון יכלול תמונה עדכנית וכמה משפטי "איך אני מוכר את עצמי". במידה והספרון של המועמד הפוטנציאלי מוצא חן בעיניך, תיצור איתו קשר. במידה שלא, תשלח אותו חזרה עם פתק מתנצל: זה לא את, זה אני. עלות תחלופת הדואר תהיה זולה יותר משני דרינקים על הבר, ערב מבוזבז ומונית ספיישל בחמש בבוקר.
זמן מה עבר מאז והרעיון של א' קסם לי. קצת זמן הרהורים שכלל את מחשבת הגדלות שאולי אני ממציאה קונספט חדש של הכרות הביא אותי לאתרי ההיכרויות מהזן החדש. לא עוד אתר הכרויות עם שם כמו "התאמה מיידית" או "ג'ידייט- דייטים ליהודים". היום, כשגם האלמוניות האינטרנטית שלנו אבדה לטובת סייברסקס מזדמן, צריך להכניס קצת פלפל ותחכום גם במה שברור לכולם מה צריך לצאת ממנו. כי הרשמה לאתר הכרויות משולה לדייט ראשון אינסופי שבמהלכו את מציגה את עצמך, אם אפשר בפוזות המחמיאות ביותר, מנסחת מחדש את עברך המיני וחוזרת שלושים פעם לפחות על המשפט "כן מעשנת, אוהבת חתולים, ולא, בחורים שעירים לא עושים לי את זה".
אבל השוס האמיתי של עולם ההיכרויות האינטרנטי מתגלה דווקא במקומות הפחות צפויים, אם אפשר לקרוא ליומן מצולם או כתוב "דרך אינסטנט ליצירת אינטימיות", הרי מבט בסט תמונות של גברת חביבה מהטיול האחרון שלה בהודו גורם לך להרגיש שאתה מכיר אותה קצת יותר, וקריאה מעולעלת בדפי בלוג של רווק מיואש מעוררת בך איזו חמלה ומשיכה כלבלבית משהו.
אתר כזה, למשל, הוא פליקר. קהילת צלמים בינלאומית שמאגדת בתוכה עשרות אלפי אנשים שיש להם מצלמה דיגיטאלית, וובקאם, מצלמת DSLR ו/ או גישה לאינטרנט. קהל היעד של אתרים מסוג זה הוא לרוב צעירים שמעורים בעולם הרשת ומחפשים דרך, גם אם לא במודע, לשווק את מרכולתם האומנותית וגם הפחות רוחנית. כך, יכול להיווצר מצב בו צלם אוקראיני בן 36 יחשוב שאת, ישראלית בת 20, בדיוק הטעם שלו. עד כאן טוב ויפה רק שבישראל, מדינה קטנה שכמונו, התקבצו כמו חובבי צילום ושיווק עצמי והפכו את קהילת ישראפליקר הישראלית לעוד ביצה מבעבעת ברחבי הרשת. כי למה שרק השבדיות יזכו בטובי צלמינו? למה שאיזה קנדי יזכה לפלירטוט ארוך ומתמשך שאין קתרזיס בסופו, עם ישראלית מוצלחת שיודעת להבדיל בין קומפוזיציה לפרספקטיבה?
כולם מזדיינים עם כולם.
ישראפליקר היא רק עוד שלולית בשמורת הביצות שיש לרשת הישראלית להציע. זה התחיל בישראבלוג. אתה קורא פוסט של מישהו שמעורר בך איזו תקווה למילוי חסך אינטימי, ומשאיר בחלון התגובה משפט נוסח "בלוג יפה, מוזמן לשלי". זמן קצר אחר כך, חלון התגובות נעשה קטן עליכם, אתם עוברים למסנג'ר ואם אתם חזק בקטע הממוחשב- לג'ימייל צ'אט. אתם מדברים קצת, מחליפים תמונות מחמיאות ומעמידים פנים שיש בהכרות הזו סיכוי. לפעמים זה נכון וב- 99 המקרים האחרים- לא. אתם עוברים לטלפון, מדברים שלוש שעות, כי בכל זאת, השיחה קולחת. כבר הגעתם לשלב הזה שבו היא מספרת לך על השלישייה שהיא עשתה בגיל 21 ואז, ברגע ששניכם פגיעים בדיוק במידה הנכונה, אחד מכם שולף את הקלף "אז מה, בתלת מימד נפגש?". אתם נפגשים, שותים משהו, בוחנים את הסחורה. לפעמים זה נגמר בדייט, לפעמים בזיון, לפעמים זו סתם ידידות קצרת טווח ואם תזכו מן ההפקר זו תהיה מערכת יחסים נדירה במחוזותינו- כזו שתחזיק חודש חודשיים.
ישראפליקר וישראבלוג הם רק עוד שלוליות בביצה הזו של עולם הדייטינג האינטרנטי, אבל זה בסדר, כי ג'יידייט זה תמיד הפתרון הסופי. כי לשם, לשם אני לא אגיע לפחות עד גיל 25.
וזלין טוב גם לקוצים בשיער
וואי, אתמול נסעתי על אופנוע עם קסדה פתוחה והתייבשו לי הפנים
אז תמרחי וזלין על הפנים
מה אתה דפוק, מה וזלין על הפנים?
וזלין לפנים ולכוס
לא מותק, וזלין זה לאנאלי
וזלין לכוס ולתחת
איזה אידיוט אתה, בכוס עדיף ky
למה דווקא ky?
ky זה למתקדמים. זה לא מתייבש כל כך מהר וזה לא מייבש את הכוס כמו וזלין
ky זה למתחילים, על מה את מדברת?!
מה פתאום, מתחילים עם הדורקס פליי שמקבלים כשקונים קונדומים, שזה גם מסריח וגם מגעיל.
מה זה דורקס פליי בכלל?
אבל אתה יודע, ky זה רק מקדימה ואי אפשר להשתמש בוזלין על קונדומים…
<פאוזה למחשבה>
קונדומים זה דבר יקר, אתה יודע…
תלוי למי
לכולם. מה, אם אתה מזדיין הרבה?
ילדים עולה יותר. גם איידס.
גם הפלה זה יקר
מפגרת, ילדים זה הפלה.
את יודעת, דליה איציק אמרה לי היום שאני חמוד
נשיאת המדינה אמרה לך שאתה חמוד?
היא ממלאת מקום נשיא המדינה, היא לא הנשיאה.
איך דליה איציק אמרה לך שאתה חמוד, עשית לה עיניים?
לא נו, צילמתי מימונה וגם היא הייתה שם… אני לא מבין למה היא עושה קוצים בשיער.
לדף הבא ←
-
-
- 2 אונליין (מתעדכן אחת לכמה דקות)
-
-
ביקרו לאחרונה